איפה החברות?

שלום. לאחרונה גיליתי שאני לבד. לא, יש לי חבר, וזה מדהים אבל...חברות אין לי. בנות שאפשר לצלצל ולבקש עזרה בצביעת שיער, לקבל הצעה להסתובב בקניון, ללכת לסרט או סתם לספר איך עבר היום, להתלונן אם יש בעיות או לרכל על משהו. אין לי...ונראה לי שגם לא היה לי. עם אחת ש"יש" לי אני לא מצליחה לקבוע כמו שצריך, וזו אני ש"רודפת אחריה" ומנסה לראותה, למרות שהיא לא מתנגדת דווקה, אבל תמיד זה נכשל, הפגישות שלנו, השנייה רחוקה ויש קשר טלפוני בלבד, די דליל, ואחת שלא מעניין אותה כלום בחיים, שום תחביב, התעניינות. זה כל ה"אוצר" שיש לי. אז הכל נופל על חברי. הוא דווקה מקשיב, מתעניין, אבל זה לא זה...אי אפשר לדבר איתו על ה-כ-ל. יש דברים "רק של בנות", אתם יודעים... אני פשוט לא מעניינת אותם. עובדת איתם בכל מקום, אבל הן מתקשרות רק כדי להחליף איתי משמרת, לא יותר. אלה לא חברות בהחלט. אני מקנה בסתר בחברי שאומר שהחברים שלו באו והם הולכים לשתות בירה. יש לו אותם מבית הספר, צבא, כמו לכולם. אני לא למדתי כאן בתיכון, ומהצבא לא הוצאתי שום קשר עם אף בחורה... וזה לא שאני סגורה ושתקנית, להיפף. ידידותית, תקשורתית, מצחיקה, אוהבת לעזור, יודעת להקשיב, מוכנה לוותר אם צריך משהו. אבל אני לא מעניינת אותם, את הבנות. חבר יותר קל להשיג לי, מאשר אחת שאפשר להיות בכיף איתה. במה בדיוק הבעיה? בי? מה לעשות עם זה? החיים שלי זה עבודה וחבר. זהו... אני לא יכולה ככה! זה לא טבעי! תעזרו לי בבקשה להבין מה קורה פה, בבקשה...

שלום אחת, קשה לומר מה הבעיה דרך פורום באינטרנט. המלצתי היא להשתתף בדינמיקה קבוצתית, שבה תוכלי לברר בזמן אמת ובאווירה אותנטית אך תומכת מה מפריע בך לנשים בקבוצה. חשוב שהקבוצה תונחה ע"י איש מקצוע מוסמך בעל הכשרה מתאימה להנחיית קבוצה טיפולית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com