המעבר מפנטזיה למציאות

בוקר טוב, אני באמצע שנות השלושים לחיי. אקדמאית, מכירה במציאות, יציבה, מסודרת ומאורגנת בחיי. מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי שאלד שלוש בנות. פינטזתי עליהן, ראיתי אותן בדמיון, ולא היה לי שום ספק בשום שלב בחיי שלי יהיו רק בנות. (אני חייבת לציין שהסידרה הטלויזיונית "אחיות" שראיתי בנעורי השפיעה עלי מאד). בעלי תמיד צחק והיה מאד משועשע מהאופן שהצלחתי לשכנע את עצמי בהגשמת פנטזיות. הוא תמיד אמר לי כי נגד הטבע אי אפשר ללכת. כשילדתי את בתי הבכורה לפני 12 שנה לא הייתה מאושרת ממני. הנה, חלקיק מהפנטזיה מתחיל להתגשם. אח"כ כשהריתי בשנית ושוב ילדתי בת הייתי ממש בעננים. המשאלה שלי מתגשמת, הנה הדמייון הופך למציאות. לפני מספר חודשים כשהחלטנו שהגיע הזמן לצאצא שלישי לא רציתי לקחת צ'אנסים ולפספס את הפנטזיה ועל כן נעזרתי בשיטות שונות ומשונות כדי שתצא עוד בת. דבקתי בספרו של ד"ר עמוס בר שם יש "מתכון" לבנות. החל מדיאטה מיוחדת, ערכות ביוץ על מנת לתזמן הזמנים במדוייק, וקיום יחסי מין בזמנים מסויימים בלבד בחודש. בעלי "סבל" בשקט אבל שיתף פעולה. לא היה לי שום ספק שיש לנו עוד בת. לא הייתי זקוקה אפילו לאולטרסאונד לצורך אישור. השיכנוע העצמי שלי היה מוחלט. כשהגיע הזמן לסקירת המערכות והרופא אמר לי לשמחתי הרבה שהעובר בריא שמחתי מאד. אח"כ הוא שאל אם אנו רוצים לדעת את המין ואז ציין שיש לנו בן. אני כמעט התעלפתי מעוצמת ההפתעה. שום דבר לא הכין אותי לכך. במשך כ"כ הרבה שנים חייתי בפנטזיה שלי. איך יצא לי בן? איך פיספסתי? אני חייבת לציין כי אני אוהבת מאד את העובר הזה שעדיין לא נולד, מחכה לרגע שיבעט בי, מתפללת בכל יום שההריון יעבור בשלום ויהיה לי ילד בריא, ואני משוכנעת שאוהב אותו כמו את בנותיי, אבל... אני לא יכולה להכחיש שלא התאכזבתי מאד מאד. בכל פעם שאני שומעת על מישהי בהריון שיש לה בת אני מתמלאת קינאה. לא יכולה לשלוט בזה. כשאנחנו בחוץ מחפשת כל הזמן בעיינים משפחות שיש להן רק בנות ומקנאה. אני מנסה לעבוד על עצמי ולא מצליחה. מסתבר שפנטזיה של שנים ושכנוע עצמי בכל זאת עושה משהו לבן אדם. אני רוצה להיות אמא מושלמת, נהדרת ואוהבת גם לבני שיוולד. רוצה להשתחרר מהפנטזיה שבניתי לי עוד לפני הלידה ולהכיר במציאות. ולא יודעת איך עושים את זה!!! והכי חשוב, גם בנותיי שהן כבר יחסית גדולות מודעות לפנטזיות שלי. גם להן היה ברור שתהיה לנו עוד בת וגם הן מאד התאכזבו. אחרי הכל אני הכנסתי להן לראש שלנו יהיו רק בנות בבית. אני רוצה "לשחרר" גם אותן כדי שיוכלו לאהוב ולקבל את האח התינוק באהבה ובלי רגשות אכזבה. אודה לך מאד אם תוכל להדריך אותי ולשחרר אותי למציאות.

שלום לך, אני בהחלט חושב שיש סיכון במשאלה הקיצונית שלך שתיוולדנה לך אך ורק בנות, בניסיונות השונים שלך להילחם במציאות לצורך כך, כעת כשעומד להיוולד לך בן זכר. את כותבת שאת שמחה על העובר שאת נושאת בקרבך ועם זאת מביעה את אכזבתך הרבה ממינו. עובדה זו עלולה להעביר לילד שיוולד מסר כפול שאינו רצוי, לפחות אינו רצוי בתור בן. ייתכן שתשדרי לו את אכזבתך בצורת דחייה מודעת פחות או מודעת יותר וייתכן שבדרכים לא מודעות תפתחי בו תכונות המזוהות בחברה עם תפקיד המין הנשיי, מתוך רצונך להולדת בת נוספת. אני בהחלט מציע לך לפנות לגורם מקצועי מוסמך לצורך טיפול מניעתי בו תבררי לעצמך בראש ובראשונה את הצורך הקיצוני שלך ללדת בנות בלבד, כיצד את מתמודדת עם אכזבתך וכיצד תוכלי לקבל באהבה את תינוקך כבן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

קודם כל תודה על התייחוסתך המהירה. אני אכן מודעת לבעייתי, כפי שראית מפנייתי מהבוקר. למי עלי לפנות? רופא משפחה? פסיכיאטר? פסיכולוג? מכון מסויים? ושאלה נוספת (וסליחה על הבורות), ידוע לי כי מיניות העובר ותכונות אופיו נקבעות כבר ברחם. האם כתוצאה מההתעסקות שלי עם מינו של העובר עוד בעודו ברחם, עלול להיוולד לי ילד שיהיה בעתיד הומוסקסואל? האם זה עלול להשפיע על אופיו? על תכונותיו המיניות? מה ניתן לעשות כדי לא להעביר מסר מוטעה לילד שיוולד? אני באמת רוצה לאהוב אותו בזכות מי שהוא, כבן זכר ולהשחרר מהחלומות. תודה