אמא מודאגת מאוד,מה אפשר לעשות בבקשה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב, אני ממש מודאגת לבת שלי. מדובר בילדה בת 18 וחצי שאובחנה עם חרדה חברתית לפני כשנה וחצי. הפסיכיאטר המליץ לקחת כדורים נגד חרדה וטיפול cbt והיא לא רצתה. הילדה פעם היתה במשקל תקין אפילו קצת מלאה .לפני 3 שנים עשינו לה גשר בשיניים ולאט לאט התחילה לרזות ולאכול פחות. לפני כחודשיים התחילו לה גירודים בגוף והיה לה פריחה באזור הצוואר.הרופא הביא לה סטרוידים שזה עזר אך עדיין מגרד לה ,כרגע מחכים לתור לאלרגולוג. מה שמדאיג אותי כרגע שהילדה טוענת שהגירוד זה מהתזונה שלה היא לא רוצה לאכול דברים עם גלוטן,לא סוכרים ולא כלום. אתמול בבוקר עמדה ואמרה שלא מרגישה טוב שכואבת לה הבטן ,יש לה שלשול וסחרחורת. התיישבה על הכיסא והכנתי לה 2 ביצים קשות ,ירקות וקצת אורז. בצהריים אכלה קצת מרק עןף ואורז. זהו יותר לא ראיתי אותה יוצאת מהחדר לקחת אוכל. אני לא יודעת מה לעשות,לאן לפנות. היא סגורה בחדר תקופה ארוכה של כמה שנים, היא רזה אפילו תת משקל לדעתי למרות שהיא טוענת שלא. היא שיתפה אותי שמרגישה שהיא בדכאון והפעם הסכימה שנקח אותה לטיפול פסיכולוגי. אשמח לעזרה בבקשה,לאן לפנות מה לעשות במצב כזה. איך אפשר להחזיר לה את התאבון? האם אפשר לקחת אותה אישפוז ללא רשותה,נכון שזה טראומתי אך עדיף מאשר יקרה לה משהו אם תמשיך ככה בבית.. תודה רבה
היי לך אמא יקרה הדאגה שלך מאד מובנת. קשה ומציף רגשית לראות את המצוקה של הבת לשים לב לסימנים מדאיגים ולא לדעת לגמרי מה ואיך לעשות. אז אולי אנסה לעזור לך לעשות קצת סדר שומעת שהייתם אצל פסיכיאטר שהמליץ על טיפול רגשי וכן תרופתי ושהיא סירבה שומעת גם שאת מודאגת גם בגלל ההסתגרות/ אולי החרדה החברתית וכן סביב המשקל בתוך כל זה כתבת משפט מאד מאד חשוב שהיא שיתפה אותך שהיא בדכאון ושהסכימה לטיפול פסיכולוגי זה חשוב גם משום שהיא הרגישה שהיא יכולה לשתף אותך וגם כי הסכימה לטיפול. אני חושבת שכדאי מאד להקשיב לזה ולחפש לה טיפול פסיכולוגי , מקום שיהיה שלה ובו תוכל להביא ולשתף את כ-ל הקשיים במידה ויווצר אמון בינה לבין המטפלת אני מאמינה שהן תוכלנה לגעת גם בנושא של האכילה ובכל מקרה יהיו עוד ״עיניים״ שיראו את בתך וזה חשוב מבינה את המחשבה על אשפוז אבל חושבת שאם בטיפול הרגשי המטפלת תחשוב שזה מה שמתאים הנושא ידובר גם מאמינה שבמידה ויווצר האמון הן תוכלנה לדבר על טיפול תרופתי. המטרה היא לנסות להביא לשיתוף פעולה של בתך בדרך רכה ועדינה לפחות בשלב הראשון ולכן ההסכמה שלה לטיפול היא מאד משמעותית. יחד עם זאת! אם ,מכל מיני סיבות את כאמא שמכירה אותה ורואה אותה ממש חוששת לה רפואי,ת פיזית או נפשית אז ניתן לקחתה למיון ומשם יפנו אתכם לגורמים מתאימים ( גם אם לאשפוז) מאחלת לימים טובים יותר ליאת