להמשיך או להפסיק?

אני בטיפול שנה וחצי. אני לא מצליחה אולי להבין את מהות הטיפול ולכן אני ממשיכה להתלבט לפני כל פגישה אם ללכת או להפסיק. וזה לא מפסיק אף פעם. היא טוענת שאני לא נותנת אמון באנשים אחרי ההתעללות שעברתי, ושאני נמצאת בדכאון עקב אובדן וסירובי לתרופה גורם לתקיעת הטיפול. אני מנסה כל פעם להתחיל עם הדברים שהכנתי כל השבוע לגבי מה מציק לי, אבל אני מגיעה לשם, מתעצבנת, פוחדת, הרגליים רועדות מעצבנות, שותקת. ואפילו כשאני מנסה בבית אחרי הפגישה להזכר מה היה בפגישה אני פשוט עושה BLOCK, כאילו שלא הייתי שם ולא הקשבתי לכלום. ובעקבות זה אני עצבנית כל השבוע. ואין לי כוח לאף אחד ולשום דבר. מה אני אעשה? האם הבעיה אצלי, כלומר אני צריכה לתת לה עוד זמן (אני מרגישה שאני מתנהגת הרבה יותר טוב מאשר בפגישות הראשוניות, אבל אני גם מרגישה יותר נוח ופחות עצבנית בחוץ מאשר כשאני אצלה)? או האם הבעיה אצלה, שאני לא מצליחה להתקרב אליה, לבטוח בה או בלתת לה אמון? אשמח אם תעזור לי ותתן לי תשובה מפורטת תודה ולילה שקט

שלום שיר, מניסיוני, באמת קשה מאוד - וברוב המקרים אף בלתי-אפשרי - לטפל באדם הסובל, בין היתר, מדיכאון ללא טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי גם גורם להקלה משמעותית בסימפטומים של הדיכאון וגם מאפשר את הטיפול הפסיכולוגי. מניסיוני גם רוב המטופלים שמגלים התנגדות כה נמרצת וחד-משמעית לטיפול התרופתי נושרים בסופו של דבר (ודי מהר יחסית) גם מהטיפול הפסיכולוגי. כשאת הולכת לטיפול, את באה למקום שבו את צריכה לפגוש את ההיבטים הקשים ביותר בחייך, דברים שאיך שהוא הצלחת "להחליק" אותם מחוץ לטיפול וברור שתיתקפי סימפטומים של חרדה (ממש כמו שאנשים פוחדים מטיפול שיניים). אם את מתנגדת בצורה כה נמרצת לטיפול התרופתי, אולי כדאי לשקול טיפול פסיכולוגי בדיכאון בגישה התנהגותית-קוגניטיבית לפני שניגשים לשורשי הבעיה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com