הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות

שלום, אני גרושה בת 50, מצליחה בקריירה, אך דיכאונית ובודדה מאוד. אחת מחברותיי המעטות מאוד מחתנת בעוד כשבועיים את בנה והזמינה אותי לחתונה. אני אישה מופנמת מאוד, מסתדרת לא רע במגעים של אחד על אחד, או מול קהל כשיש אג'נדה ברורה (למשל, כשאני מרצה). בחתונה הזו אינני מכירה נפש חיה. אינני נוהגת והחתונה תתקיים באחד מגני האירועים אי-שם "בטבע". חברתי דאגה לי לטרמפ הלוך וחזור. ניסיתי להביא איתי ידיד שיארח לי לחברה באותו ערב, אך ההזמנה אינה זוגית וחברתי שיבצה אותי לשולחן שלדבריה "כבר מלא". כל ניסיון שלי "לקבל פטור" מהחתונה הזו עלו בתוהו והחברה הבהירה לי שהיא רוצה אותי בשמחתה והיא תיעלב קשות אם לא אבוא. זה הולך להיות ערב איום בשבילי. אינני יודעת מתי אחזור (מתחילה לעבוד מוקדם בבוקר למחרת). אני מכירה את עצמי וכבר נמנעת מאירועים כאלה במשך שנים רבות. האם זה סביר? האם צריך לעשות "הכול" בשביל חברות? או שמא אני מעוותת לגמרי את הדברים וצריכה להיות מוחמאת מכך שחברתי תיעלב אם לא אבוא? תודה ושבוע טוב, דנה

שלום דנה, אין ספק שרגישותה של חברתך לעצמה עולה לאין שיעור על רגישותה אלייך, וזאת למרות שכוונותיה טובות, כפי שכתבת בנושא הודעתך. הנושא המרכזי, לדעתי, הוא בדידותך. אילו חברתך הייתה אחת מתוך 20 חברות, למשל, האירוע היה תופס נפח הרבה יותר קטן מתודעתך ומרגשותייך. במצב של מיעוט חברים כל קשר נחווה כ"קריטי". להערכתי, הקשר ביניכן יימשך, גם אם לא תבואי לחתונה בתנאים הקשים מנשוא שחברתך מציבה בפנייך. השאלה איזה מחיר את מוכנה לשלם תמורת תחושה של שייכות: http://www.giditherapy.com/kzolma.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com