המשך של הפוסט הקודם "מה לעשות".......?

רציתי להוסיף שכשהוא גירש אותי זה היה כשחברה שלי היתה לידי והוא ירק עליי וצרח שלא אחזור הביתה , ביקשתי לחזור משום ששכרתי דירה באזור המרכז ונכנסתי לקשיים כלכליים אז חברה שלי אירחה אותי בביתה אחרי שהוא גירש. עוד משהו, לפני 20 שנה עברתי שני ניתוחים, האחד כריתת טחורים והשני כריתת שקד בגרון, שני ניתוחים קשים מאד מאד, ראיתי כוכבים, ההחלמה עם שניהם לא פשוטה, בניתוח הטחורים האזור כאב בטרוף ודימם שלא יכולתי להכנס לשירותים יומיים -שלוש אז הבטן התנפחה לי , הרגשתי שאני מתעלפת גם בגלל שהבטן התפוצצה וגם כאב הניתוח היה עצום, זחלתי על הרצפה מרוב כאבים, ביקשתי מאימי לקחת אותי לבית חולים היא רצתה וכאבה בכאבי אבל הוא צרח עליי ותפס אותי בשיער, אימי צעקה עליו שיפסיק, הוא קמצן מתועב שלא רצה לבזבז עליי דלק, בסוף נסענו אימי ואני. בניתוח של השקדים גם פה ההחלמה היתה קשה מאד, באתי לסלון מחדרי , הם ראו חדשות יום שישי, בכיתי שהניתוח הורג אותי והתייסרתי מכאבים, הוא לקח נעל וזרק עליי, הנעל פגעה לי בעין, אימי שוב צרחה עליו, יש לציין שכשהוא היה תוקף אותי אימי ואחותי היו מגנות עליי. בשני הניתוחים האלה עם היחס המתועב שלו והכאבים הייתי מרוסקת נפשית ואימי תמיד היתה אומרת אל תתיחסי אליו, אבל כמובן שכל פעם שהיה שובר שיא חדש הייתי בהלם ומדוכאת מאד, כבר התרגלתי ליחס הזה, לתוקפנות הפיזית והמילולית והיא כבר הפכה לשגרה בשבילי, זה כבר היה רגיל וזה הנורמלי שלי(אני יודעת שזה לא נורמלי אבל אלה החיים שלי מה לעשות) קרה מקרה שאימי קנתה מכשיר כלשהו ברשת לא יקרה הוא ראה את המחיר ופשוט הטיח את המכשיר ברצפה ושבר, אימי צעקה אבל למה, למה לשבור מה יצא לך מזה שזה נשבר, מקרה נוסף היה לידנו משביר מאד זול לבגדים אז אימי קנתה לאחותי שהיתה אז קטנה שתי שקיות עמוסות בגדים, הוא ישב במדרגות העסק וצרח את נשמתו, נכנסה לקוחה והוא המשיך לצרוח והיא ממש הובכה, נדמה לי שהחזרנו את הבגדים, הם יצאו בסכום ממש מזערי, או שפעם בעסק גזרתי סרט למתנה ללקוח והסרט היה אולי 20 סמ אולי מעט יותר, אבי היה עושה פפיונים מסרטים באורך קצר , אני אהבתי שיש שארית של סרט כדי לסלסל מעט שיהיו בקבוקים, הוא פשוט העיף לי סטירה ליד הלקוח וירד עליי, כ"כ הובכתי והתביישתי.. אני מצד אחד מאד אוהבת את משפחתי ואת המפגשים איתם אבל לא יכולה לסלוח לו וההצקות והעקיצות שלו כלפיי וכלפי בעלי בכל מפגש גומרים אותי, כשאני ברוגז איתם אני תלושה ומבולבלת, משפחה לא בוחרים אבל חלקם הם העוגן שלי, כבר נמאסה עליי הסאגה והמצב שאני כלואה בו, מעגל שכל הזמן חוזר על עצמו,סולחת ואז שוב ושוב אותו ריטואל קבוע. אני כל החיים שואלת את עצמי איך אב יכול לשנוא ילד, אם לא היה אוהב אז מילא (זה לא בסדר, אני כותבת סתם)אבל פה זה לא רק שהוא לא אוהב זה לשנוא ולהתעלל, זה לגדול בלי יציבות ומרמור כל החיים, הורים הם העוגן הראשון של התינוק הם אי של שפיות כשרע לך, הם אמורים להגן עליך, להעניק לך ביטחון בכל תחום בחיים הקשים גם ככה , להעצים אותך, להיות לך אוזן קשבת ומקור צמיחה ולא קיבלתי את זה מאבי אלא בדיוק ההפך. אחיי תמיד היו תלמידים טובים ואני פחות, אבל זה לא עזר ממש לאחי, הוא ריסק גם לו את הנפש. אימי גדלה בבית שגם הוא היה קשה מאד הוריה היו שורדי שואה אז זו התבנית שהיא גדלה בבית וכנראה לא חשבה שמגיע לה יותר..