מהו טיפול?

אני לא יודעת אם יש כאלה שיש להם אותה הרגשה, אבל זה ממש הרגשה מוזרה. כל פעם שאני יוצאת מהטיפול אני חושבת לעצמי שהיא סובלת אותי בגלל שאני מביאה לה בסוף החודש סכום כסף נכבד, אז בטח שהיא תגיד שאיכפת לה ממני, שהיא דואגת לי. שהיא רוצה לעזור ושהיא תמיד שם בשבילי.... למרות שבעת הפגישה, אני מרגישה שהיא קרובה ממני, מבינה אותי.. אבל ברגע שאני יוצאת וסוגרת את הדלת, אני מרגישה משהו אחר לגמרי. הדלת הזו בשבילי היא הגבול בין שני עולמות שונים שאין שום קשר ביניהם ואין שום דימיון. ברגע שאני יוצאת מהדלת אני יוצאת גם מהחדר שלה, מהראש שלה.....והיא עוברת הלאה לבא בתור. ההרגשה שאתה עוד מספר, ועוד סיפור, ועוד שעה, ועוד סכום כסף...מוציאה אותי מדעתי, ופוגעת ביכולתי אולי להבין או להשתמש בטיפול כמו שאחרים עושים... מה דעתכם?

שלום מטופלת, אני, כמובן, משוחד, אך מצד שני, את לא משלמת לי, כך שאולי יש סיכוי שתאמיני לי. אני בהחלט חושב על מטופלים שלי בין הפגישות, על חלקם יותר ועל חלקם פחות. אני לא נוטה להשתמש במשפטים כמו אלה של המטפלת שלך (אם כי אני יודע שהשימוש בהם נפוץ בין מטפלים), בין היתר, משום שאני יודע שמטופלים מתקשים להאמין לכך. יש גם מטופלים שאמירות כאלו מעוררות בהם רתיעה. מה שאני ממליץ לך לחשוב עליו הוא האם את תופסת גם יחסים עם אנשים אחרים כתועלתניים כל כך ואם כן, לדבר על כך עם המטפלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

ההרגשה שלך לחלוטין מוצדקת. אפילו אם המטפל/ת חושב/ת על המטופלים בין הפגישות, הרי שברור שאלה יחסים כלכליים שייגמרו ברגע שהמטופל יפסיק לתת תמורה כספית. אני באופן אישי מרגישה שהיחסים שלי עם המטפל מקבילים ליחסים שבין לקוח לזונה.