בכי

שלום לך , יש לי שאלה, דיברתי אתמול עם המטפלת שלי על הקשר בינינו. מה משמעתו? מה הוא נותן לי? מה היא בשבילי? ולהפך? היא בכתה, ממש הזילה דמעות והסבירה לי עד כמה אני חשובה לה. זו פעם אולי שלישית שהיא בוכה וכבר דיברנו על זה (הבכי הקודם היה לגבי נושא אחר). מה שמפריע לי בזה, לא שהיא אינה מצליחה להכיל אותי, או שהיא נראית חלשה בשבילי, אלא דווקא שאני חוסמת את עצמי מלבכות, כי אני לא רוצה שהיא תראה עד כמה היא חשובה לי, ועד כמה אני צריכה אותה, למרות שלפעמים אני חווה אותה שכפוגעת (כשמחזירה אותי לאירועים קשים). אני לא יכולה לסבול את הבכי שלה, אני נחנקת, משפילה עיניים ומתפללת שהפגישה תסתים בכדי לצאת ולפרוץ הכל החוצה. תודה, סופ"ש נעים

שלום שיר, מצד אחד, נשמע שהמטפלת שלך מרשה לעצמה את מה שאת לא מרשה לעצמך. הבכי שלה אינו מעיד בהכרח על כך שהיא לא יכולה להכיל אותך. ומצד שני, אני יכול להבין שאדם שבוכה כשהוא שומע על קשייך אינו נתפס בדיוק כאדם שניתן להישען עליו, לפחות לא בתרבות המערבית, שבה בכי מזוהה עם חולשה. נראה לי שהמשפט האחרון בפנייתך ראוי לדיון עם הפסיכולוגית שלך. ייתכן שהפסיכולוגית משליכה עלייך דמות משמעותית מעולמה והדבר מקשה עליה לעזור לך בגלל מעורבות-יתר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com