זרימה ושיתוף בטיפול באמנות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני מטופלת כבר 4 שנים אצל אותה מטפלת באמנות על רקע טראומה מורכבת מהילדות, היא מטפלת מעולה באמנות, מה שקורה זה שאני מרגישה שאני לא מצליחה להתחיל לעבוד באמנות אצלה כי אני מתביישת שהיא תראה אותי זורמת, בד"כ אני יושבת עם גוף נעול- זה לא רצוני, זה כה יוצא לי טבעי מולה, איך אפשר לעבוד על זה? אני מאוד רוצה אבל מתביישת, עוד משהו- יש דברים שהייתי רוצה לשתף אותה אבל אני פוחדת שזה יעשה לה משהו בפנים, איזו תגובה פיזית שתגרום לי לתחושה של טראומה חוזרת, אני לא יודעת אם את מצליחה להבין למה אני מתכוונת, ואז אני מרגישה שבגלל זה לעולם לא אוכל לשתף אותה בביטחון כי תמיד יהיה החשש הזה
וואו גם אני ככה, עם המטפלת שלי גם לי יש פוסט טראומה וגם אני לא מעיזה לזוז מהכיסא... אמרתי לה את זה אבל היא לא התרגשה ולא עשינו עם זה כלום.
היי לך מה שאת מתארת יכול להיות כמובן מאד קשור לטראומה, חששות מאנשים, קושי לתת אמון, המנעות...אם תצליחי לשתף אותה במה שכתבת פה זה עשוי לקדם אותך , טיפול הוא מקום שבו רואים אותך ולעיתים לא קל לתת למישהו לראות אותך ועוד מישהו שרואה קרוב זה יכול לעורר הרבה תגובות רגשיות, מצד שני אם תשתפי אותה והמבט שלה עלייך יחווה ״כעין טובה״ שרואה אותך זה יכול להיות אולי קצת תיקון?ֿ ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
