א'ך מתמודדים עם התעלמות.???

לשירה שלום לדעתי את צריכה להציב לו אולטימטום.או שהוא מתיחס אלייך באירועים פומביים או שאינך מצטרפת אליו לאירועים. ככה חד וחלק. לא ממקום של נחיתות,ולא בתחינות.אם הצטרפותך חשובה לו .זה ייפסק מיד אני כותבת ממקום מוכר .אצלי זה עבד היי תקיפה -ובהצלחה דפנה

היי דפנה. אני שמחה שהגבת, כי חשוב לי לשמוע אחת שהיתה או נמצאת בסרט הזה ותמיד לומדים מאחרים כמו שכתוב: "מכל מלמדי השכלתי". תביטי דפנה. בעלי הוא מקסים, עוזר, אבא לתפארת, אך כואב לי עד מאד שבאחרים הוא משקיע יותר ממני. על מי הוא עושה רושם, אני הרי אשתו, אולי אני מובנת מאליו. עם אחרים הוא לא סוגר את הפה כמו דג במים, איתי הוא מדבר מקסימום שבמקסימום 10 דקות ביממה. והכי כואב זה, כשאנו מוזמנים לאירועים, אנו יושבים סביב השולחן, אז אפשר גם תוך כדי כשהוא מדבר להעיף אלי מבט, נכון או לא? הו א מתנהג כאילו לא רואה אותי ממטר, כאילו אני לא קיימת. ואז זה נותן הרגשה( בלי שהוא עושה בכוונה) לאנשים שאני לא חשובה, שאני איזה מטומטמת וכד'. זה נורא כואב, אין לך מושג איך זה כואב. כמה שדיברתי איתו זה לא עוזר. אני באמת החלטתי שבאירועים שלא חשובים לי כל כך, במקום שיישפך לי הדם - אשלח אותו לבד, ואז לא אפריע לו ללקק לאחרים ולשים קצוץ עלי, ואני ארוויח מיזה שלא אפגע. איזה תגובה מטומטמת יש לו: "דברי גם את, מישהו אומר לך לא לדבר??", הוא מתנהג כאילו הולך לבד לאירועים, כאילו אני עב"מ. הרי אני נשואה לו ואירוע זה חלק מהבילוי, לא יתכן שאני תמיד בנוכחות אנשים אפילו עם הילדים הגדולים שלי ארגיש לא רצוייה. הם בעלים אלינו לשבתות, פיו מתחיל לעבוד כמו מכונה ורק כולם מקשיבים לו,, כאילו איזה מפקד, והוא יכול להפנות את גבו אלי עד סוף הארוחה, עבורי זה זלזול שאין כמותו. אולי הצרכים שלי שונים משלו, כי הוא גבר, והוא חסר נימוס ואדם קר, לכן אני אוכלת קש , הלוואי שהיו לי עוד טיפים איך לחסל את ההתנהגות החראית שלו (סליחה על הביטוי). אני באתי מבית מתורבת ומנומס.תודה על כל המענה שאקבל.