בבקשה ... תעזרו לי

צהריים טובים , בתי בת 20 , היא לומדת באוניבריסיטה , היא ילדה חכמה ומצויינת בלימודים , ... יש לי 6 בנות ו-3 בנים , כולם נשואים חוץ ממנה , היא הכי קטנה בבית , כולם אוהבים אותה , היא היועצת של המשפחה , כל משנתקל בבעיה כלשהי (מחברות , אחים , בני אחים , ... ) פונה אליה והיא כן פותרת אותה ומקלה עליהם, היא עושה את העולם ממש קטן ,חיים קלים , אבל לעצמה זה לא קורה , ... וגם כן היא מתנדבת יומיים בשבוע ביעוץ ,תרגום והדרכת חולים מהרשות בבה"ח ושם היא עוזרת להם כמובן , שם היא שוחחת עם רופאים, אחיות, עובדי סוצ', פסיכ' , ... יש דבר חשוב מאוד שרציתי לציין , היא סובלת מצלקות ישנות בגופה ( סנטר , צוואר,חזה , בטן , ) – הצלקות הן מכוויה גלוייה דרגה 3 , כמעט כל שנה היא עוברת ניתוח פלסטי - הבעיה היא כך : אם היא בבית , אז היא נכנסת לחדרה , חושכת את החדר ושוכבת במטה אפילו שעות ארוכות , ולפעמים מזלזלת בהליכה לאונ' ואומרת שהנוכחות לא חובה אין הרצאות , בקיצור היא לא רוצה לצאת מהבית ... היא ילדה סגורה, לא אוהבת שנדבר עליה לא לטובה או לרעה , ועוד בעיה כשהיא מאושפזת בבה"ח היא לא משתפת פעולה עם הצוות הרופאי למרות שהיא מכירה אותם שנים רבות בקושי שעונה להם בקול מופחת ובמלים בדודים , שמה אם היא נשארת חודש היא לא מכניסה שום דבר לפיה- לא אוכלת ולא שותה – { תמיד כשתאושפז בבה"ח מפנים אותה לפיסיכיאטרים ועמם ע"פ מצבה לפעמים כן משתפת פעולה ולפעמים לא , ואם היא מדברת עם הפסיכיאטר ועונה לו האבחנה שלו תהיה שלילית - אין לילדה שום בעיה נפשית , היא מודעת למצבה הבראותי , היא ילדה חכמה , חברתית , אנושית ,עצמאית , ... ואם לא באה לדבר אז הפסיכיאטר אומר שהיא ילדה מדוכאת , עצובה , מסכנה , וחייבת לקבל טיפול תרופתי.... } במח' היו נותנים לה כדורRECITAL 20 MG פעם ביום , אבל אף פעם לא לקחה אותו , בשחרור המליצו הרופאים על המשך לקיחת התרופה ומעקב טיפול פסיכיאטרי , אבל היא לא מסכימה על זה , ואם נדבר אותה על הדבר הזה , היא מתחילה לבכות ותגיד אם באמת רוצים לי תעזבו אותי , וגם כן היא אמרה , אם תחשבו להביא פסיכ' לבית , אני נשבעת לכם שלא אצא מהחדר ולא אדבר עם אף אחד , ולא אלך לאונ' , ולא ... ולא ... באמת אני לא יודעת מה לעשות איתה ? אני כל הזמן חושבת עליה , אני סובלת מלחץ דם גבוה וסוכרת , הכל עולה כשאני רואה אותה בחדר לבד ... תודה מראש , על כל עזרה ,

שלום לך, אני מבין את הדאגה לבתך ומעריך אותה. לא קל לאמא לראות את ביתה בסבלה. אשפוז בב"יח הוא, ללא ספק, חוויה מדכאת עבור כל אחד, ובעיקר עבור ביתך, שהטיפול בה בבי"ח קשור באירוע כה קשה של הכווייה ומאלץ אותה להתעמת עם הטראומה. עם זאת, לא רק שיש לכבד את רצונה של ביתך להימנע מטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בשלב זה, אלא גם אין לך ברירה. הפנייה לטיפול צריכה להיות לפי רצונו של המטופל וביוזמתו ואין להתערב בתהליך קבלת ההחלטה על פנייה לטיפול. זהו צעד מאוד לא קל ולא פשוט, הוא מחייב נגיע בחומרים הקשים והכואבים ביותר ובהחלט אפשר להבין את ביתך שרוצה להימנע מטיפול בשלב זה. כל מה שאת יכולה לעשות - וזה הרבה מאוד - הוא להעניק לך תמיכה רגשית מלב אל לב ולציין בפניה את העובדה שאם וכאשר היא תחליט לפנות לטיפול, תעזרי לה במימונו. יכול להיות שיגיע יום והיא תפנה ויכול להיות שהלימודים, ההתנדבות וכל היתר יפצו אותה על סבלה הרב והיא תשתקם מעצמה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה רבה על תשובתך , בהתחלה אני תמיד תומכת בבתי בכל דבר , אבל באמת קשה לי לראות אותה כך ובמיוחד בימים האחרונים היא כמעט לא יוצאת מהחד , לא מדברת,שקטה כל הזמן , מצב רוחה יורד, לא אוכלת ובקושי שותה , לא יודעת מה קרה לה , מדואכת כל הזמן , וכששואלים אותה מה קרה ? למה את מתנהגת כך ? היא תתחיל לבכות ... אני בטוחה שקרה לה משהו , ואני לא יכולה לעזוב אותה כך , היא צריכה איזהשהי עזרה , אבל מה לא יודעת , מה אני יכולה לעשות ?