פיתרון כמוצא אחרון

אני מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות גבולית, בעלת התקפי דיכאון עם נטיות אובדניות ופוסט טראומה על רקע פגיעות מיניות מתמשכות והתעללויות נפשיות ופיסיות מהילדות ועד הבגרות. אני מטופלת אצל פסיכיאטרית ואצל פסיכולוגית גם יחד. אך ללא הטבה ניכרת לעין. אינני משלימה עם המצב שלי ועם הנכות הנפשית הקשה שלי שמפריעה לי במיוחד ב3 השנים האחרונות. כבר שנתיים וחצי שאינני עובדת אינני לומדת אינני ממצה את כישורי הברוכים ומין כבר כמה חודשים אינו מעניין אותי ויצר הליבידו שלי נעלם כמעט לחלוטין. מבחינתי המוות הוא הפיתרון היחיד עבורי לאור מצבי כי רוב הסיכויים שאני מקרה אבוד חסר תקנה. אין לי כוחות יותר להלחם ולהתמודד עם הטראומות והטרגדיות שחויתי, עם ההשלכות שלהן בהווה - עם החרדות והדיכאון האיום שמשבית אותי לחלוטין ואני באל תפקוד כמעט טוטאלי. לפני שאנסה שוב להתאבד בתקווה שהפעם אני יצליח לפחות בכך. האם יש לך איזה כיוון אחר של טיפול ועזרה להציע לי ולכוון אותי כניסיון אחרון? אני עייפה רוב היום, ולא נהנת כמעט מכלום. מכריחה את עצמי לבצע מידי פעם דברים הכרחיים וברמה היום יומית אינני מתפקדת כלל ולרוב שוכבת ובוכה ללא הרף ומפנטזת על המוות שיבוא ויגאל אותי מהתופת. מה דעתך? יש טעם להלחם? אם כן בעבור מה?

שלום מיואשת מהחיים, קראתי בקפידה את פנייתך ואני מבין לגמרי את הייאוש שלך. אינני יודע איזה טיפול תרופתי את מקבלת ובאיזו גישה את מטופלת מבחינה פסיכולוגית. רוב המטפלים בישראל עובדים בגישה פסיכודינאמית. אם זו הגישה שבה את מטופלת, גם כעת, כשאת בדיכאון כה עמוק, קיימת סכנה שהחיטוט העצמי הנלווה לה עלול להגביר את הדיכאון: http://giditherapy.com/avtava.html http://giditherapy.com/ditraction.html הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי שיעזור לך להסיח את הדעת מהמצוקה הקשה. גם במצבים המייאשים ביותר בחיים לא הכול רע. להרגשתי, את מתמקדת באופן סלקטיבי בחלקים הקשים יתר על המידה וממעיטה בערכן של נקודות אור שבכל זאת קיימות בחייך או אפילו מתעלמת מהן. טיפול התנהגותי-קוגניטיבי הוכח כיעיל גם בדיכאון וגם בהפרעת אישיות גבולית בשיטת ה-schema therapy, זיהוי הסכימות המפעילות אותך באופן אוטומאטי וניסיון ללמוד דפוסי חשיבה אחרים. זכרי שאנשים שרדו גם את מחנות ההשמדה והקימו לעצמם חיים משום שבחרו להתמקד בחלקים הטובים יחסית בתוך הזוועות שעברו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אני רוצה להגיד שגם אני הרבה פעמים חושבת על איך יוצאים מהחיים האלו ובאמת היו תקופות שיום התחיל ונגמר בתכנון המוות וכיבת מכתבי סליחה לאוהבים אותי... היום אני מרגישה שלכל דבר יש סוף- גם לרגעי האושר נכון, אבל גם לרגעי הדיכאון והאבל. כל דבר נגמר וכך גם התקופה הרעה שנמשכת יום שנה או שלוש שנים.. היא עדיין נגמרת בסוף ומתחילה תקופה אחרת. יש לי כמה "טיפים" בשבילך שלי לפחות הם עזרו: - אל תפחדי, כל רגש הוא מותר, תמצאי חבר או שניים שאת מדברת איתם ומספרת להם הכל, בלי יוצא מין הכלל. - כשאת רואה נאמר ב9 בלילה שאת עומדת להיכנס ל"דאון" מצאי מיד חבר וצאו להליכה מחוץ לבית- כל דבר טוב: הליכה, סרט, בית קפה.. אל תישארי עם הדיכאון לבד בבית! - כשאנחנו עצובים זה נראה שהכל גרוע ו"גם כשהיינו שמחים, זה לא היה באמת".. אני כתבתי לי מכתב כשבאמת הייתי שמחה, ואז לא חשוב מה קורה לא יכולתי להגיד יותר שאני שונאת את החיים הללו. - תתנדבי. לא חשוב איפה ולא חשוב כמה, את תהיי בהלם כשתראי כמה טוב את יכולה להביא לעולם! - לפעמים לא בא לצאת מהמיטה, מניסיון- ספר פחות מכניס לדיכאון מאשר טלויזיה (אבל זה אולי סובייקטיבי). - תקומי, תתלבשי ותראי "כמו בן דם" אני לא יודעת מה מצבך אבל אני לא הייתי יוצאת מהבית ולכן כל היום שלי היה נכנס ללילה והייתי ראית כמו סמרטוט כל היום.. אם זה המצב תתאפסי על עצמך מהבחינה הזו, זה יגרום לך להרגיש רעננה וקלה מבעיות החיים.. - אנחנו פה תמיד, לא רק הצוות אלא כולם. כולנו מכירים ואוהבים, ברוכה הבאה!

אני נוטלת סימבאלטה כתרופה אנטי דכאונית. מטופלת בשיטה פסיכודינאמית אצל דוקטורית מומחית בנפגעות תקיפה מינית. היא היחידה שמצליחה להחזיק אותי בטיפול קרוב ל-7 חודשים ברצף שבועי ובשעה קבועה וזה השג כביר לגבי. לפני כן עברתי עשרות טיפולים ומטפלים שונים כחלק מההפרעה הארורה שלי. במצב הנוכחי שלי אין סיכוי שאחליף מטפלת או שיטת טיפול ואעבור למטפל/ת אחר/ת כי אם לא היא אני פשוט לא אטפל בעצמי עד להודעה חדשה. האם יש טעם שאני אבקש ממנה לטפל בי בגישה התנהגותית קוגנטיבית? אני טיפוס דכאוני באופי ולאור עברי הקשה מנשוא וההווה הבלתי נסבל זה ממש מתבקש. בחיים לא אהפוך לאופטימית ואני לא חיה באשליות מן הסוג הזה. רק חפצה לצאת מן הדיכאון המג'ורי, מן החרדות הלופתות ומן הפלאשבקים הממוטטים אותי ולחיות ביציבות רגשית פחות או יותר ללא תנודות חדות במצב הרוח וללא מעידות מרסקות וכדומה אם עוד יש לי סיכוי קלוש לכך..