תלות בטיפול

גידי שלום, קראתי כאן מספר הודעות של מטופלים המספרים על מצבי תלות משמעותית במטפלים שלהם. אודה שההודעות מטרידות - האם אין טעם לפגם בכך שמטופלים הופכים כה כרוכים אחרי המטפלים והאם אין בכך פגיעה ביחסים של המטופל עם אנשים בחייו? אני חוששת להקלע למצב שבו צרכיי הרגשיים ימולאו ע"י המטפל והטיפול, והתוצאה תהיה הזנחה של קשרים או אי יצירת קשרים. כיצד ניתן להמנע ממצב כזה?

שלום נירית, תיאורטית לפחות, התלות המתפתחת בטיפול אמורה לפעול לטובת המטופל בטווח הארוך. יתר על כן, במידה וקיימת בו נטייה מוקדמת לתלות מופרזת בזולת, עדיף שתלות זו תהייה במטפל ולא באנשים שעלול להיות להם אינטרס זר בפיתוח תלות שכזו (למשל, גבר שזקוק לאישה תלותית וחלשה כדי להרגיש גברי וחזק). עם זאת, לפחות בהפרעת אישיות תלותית, כשידוע מראש שהמטופל תלותי מאוד, רצוי שהטיפול יהיה התנהגותי יותר ויתמוך בעצמאות של המטופל יותר מאשר ייתן לגטימציה לפיתוח תלות במטפל: http://www.giditherapy.com/dpd.html . קיימים גם מצבים, שבהם המטופל משתמש בטיפול כ"אליבי" להימנעות מהחיים. במקרה כזה, לא הטיפול אחראי להיווצרות מצב כזה, אלא המטופל הנמנע, שסביר להניח שהיה מוצא עילה אחרת כדי להימנע ממאבק עם החיים עצמם, גם אלמלא הטיפול. אם את במצוקה כלשהי, המלצתי היא כן לפנות לטיפול ולחלוק את חששותייך עם המטפל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

אכן, הוגדרתי כבעלת התנהגות נמנעת. יחד עם זאת, ידיעת התשובה אינה מסייעת לי, שכן אני מבינה כעת שחששי היה מוצדק: המנגנון הנפשי הנמנע ממשיך להתנהל גם בטיפול, ולמעשה מנכס את הטיפול לצרכיו, וכך הופך גם הטיפול להיות דרך נוספת להמנע מפעולה. אכן, פלונטר.