דילמה בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
גידי שלום, לאחר 3 שנים של טיפול נסעתי לחו"ל בתקופה זו המשכתי להיות בקשר עם המטפלת דרך הדואר האלקטרוני. למעשה לא יכולתי להתנתק ממנה הייתי כה קשורה אליה, עד לתחושת כאב. כשחזרתי לארץ לאחר כשנה השתחררתי מעט מתחושת תלות טוטלית זו. הצורך לראות את המטפלת עדיין קיים אך אנני יכולה להיות בטיפול קונבנציונאלי של פגישה אחת לשבוע. הפחד מתחושת התלות האיומה שלוותה בכאבי נפש מאיימת עלי. בפגישות עם המטפלת היא אומרת לי לא פעם שהיא אינה מעונינת לטפל בי ולדעתה כדאי לי למצוא מטפל אחר מצד שני אנחנו ממשיכות בפגישות מדי פעם. מינון הפגישות כרגע מתאים לי. התחושה שהיא נמצאת איתי בין הפגישות גורמת לי לתחושת רוגע, שלמות ואמונה בעצמי -דבר שקצת חסר לי בתפקוד היום יום. כשניסיתי לחשוב על מציאת מטפל/ת אחר/ת במקומה קשה היה לי לראות את עצמי מתקשרת או נותנת את עצמי לטיפול ומשקיעה משאבים רגשיים כמו בעבר. מה דעתך??
שלום גילי, אני מבין את גודל התלות ואת ההסדר של הטיפול החלקי שהגעתן אליו במטרה למנוע את העמקת התלות, אך מה המטרה בטיפול אחר? האם הקשר עם המטפלת הן כשאת פוגשת אותה פנים אל פנים והן כשאת חושבת עליה אינו מספיק? הנקודה הזאת לא בדיוק ברורה לי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
גידי שלום, המטפלת הפכה לחלק ממני,כשאני מרגישה תחושות קשות אני נזכרת בדברים שהיא נוהגת לומר לי, או פשוט נזכרת בה. היא למעשה מלווה אותי ברגעי שקיעה. הבעיה כשאני לא נפגשת איתה זמן רב תחושת השקיעה מתחילה להשתלט עלי. אני מרגישה צורך לתחזק את התחושות הטובות האלה על ידי פגישות איתה מפעם לפעם. וכך להמשיך ולתפקד בתחושה טובה. מה דעתך??
שלום גילי, בראייה גמישה וליבראלית, מתרחש כאן טיפול פסיכולוגי לכל דבר, אבל אינני מכיר אותך ואינני מתמצא בפרטי המקרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
מנהל פורום פסיכותרפיה
