אורח חיים

לד"ר שלום רב, ברצוני לתאר לך את שגרת חיי כיום ולקבל חוות דעתך על המצב. אני שואלת מכיוון שברור לי שאיני מנהלת שגרת חיים אידיאלית ונורמטיבית לבחורה בגילי. אני בת 26 , אני מתקשה להתמיד במקומות עבודה כי עצם המחשבה על יציאה לעבוד גורמת לי לחוסר ריכוז ולחשש מפני דחיה וביקורת, מצד שני גם פחד לאבד את הנוחות והודאות שיש לי באי לקיחת אחריות כלשהי בשום צורה. (עבורי עבודה=אחריות וזה מרתיע אותי). העדפתי תמיד להמנע. את העבודה האחרונה שלי עזבתי לפני 3 חודשים והודעתי להורי שאיני מתכוונת לעבוד יותר . אני גרה בבית עם ההורים ובצעד נואש למדי אמא שלי הציעה לי שאסייע לה בעבודות הבית תמורת תשלום (כולל ניקיונות, צביעת קירות וכ').. הסכמתי ובנתיים זה נוח לי ככה, מסתדר. אני יודעת שאמא שלי הייתה מעדיפה שאצא לעבוד בעבודה "אמיתית" ולא ככה, אבל אני ממש ממש לא רוצה. הגעתי למצב שאפילו שאלתי את אחי (שהוא עובד ומסתדר לא רע בחייו) שאם אי פעם לא יהיה לי כסף לאכול או היכן לישון האם הוא יוכל להרשות לעצמו מצפונית שאמצא את עצמי ברחוב? הוא כמובן אמר שלא.. וזה מאוד מרתיע את אמא שלי לשמוע אותי בגיל כזה צעיר מדברת ככה, אבל זה משהו שיושב לי בתודעה, שלא אוכל לדאוג לעצמי. לפעמים יש לי מחשבות על כך שאני חסרת משפחה ושאיכשהו בלית ברירה אני נאלצת לעבוד בזנות כדי לממן את עצמי. אין שום קשר בין המחשבה הזאת לחיי בפועל, אבל זה יושב לי איפושהו בתודעה, מן תחושה שאני חיה קיום נדכאים שלא באמת קשור לחיי במציאות. אולי בגלל תחושת חוסר האונים שלי מול הסלידה לעבוד... מה דעתך על המצב הזה? האם יש לזה הסבר כלשהו?

שלום מורן, אני משער שלחוסר המוכנות שלך להתבגר וליטול אחריות של בוגר בגיל 26 יש שורשים עמוקים שיש לבררם אך ורק בטיפול פסיכולוגי ממושך. המצב נשמע מדאיג ואני ממליץ לך לפנות לטיפול ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com