התלבטות

לד"ר גידי שלום! אתחיל בזאת שאני שונאת צביעות ואנשים צבועים. מרגיזה אותי התנהגותם של אנשים שהם "נחמדים "במיוחד כשהם צריכים דבר כל שהוא,אך ברגע שמשאלתם מולאה הופכים להיות נבזיים.אני נתקלת בזה יותר ויותר גם מחברים קרובים ובני משפחה.ולא רק כלפי.אותי זה מרגיז עד כדי התרופפות של קשרים.ובכלל יש בי נטיה לבדוק ולפשפש במעשיהם של אחרים ותמיד למצוא פגמים. בעלי טוען שאני מגזימה ושחסרונות לא חסרים לי.מה שנכון. אני מתלבטת לגבי התאוריה שאני מציגה כאן האם יש הצדקה לכעוס על צביעות או התנהגות מעצבנת כל שהיא או לצאת מתוך הנחה שזה טיבם של בני אדם וזו דרכם להשיג דברים. אני חוששת שאני נשמעת צדקנית מדי.או אחת שמנסה להביא תיקון לעולם ,בשעה שהבעיה בעצם אצלי. הא0 אני בבעיה? בברכה תמר

שלום תמר, יש צדדים יותר יפים ופחות יפים באנשים וכמובן, יש הבדלים בין-אישיים בין אדם לאדם. בין הדברים הפחות נעימים קיימת באמת התועלתנות. אני לא חושב שאת צדקנית, אלא את מצפה שאחרים יתנהגו לפי הסטנדרטים האתיים שלך - ואז כגודל הציפייה, גודל האכזבה. אנו חיים בעולם של ניגודי אינטרסים ולא לכל האנשים יש אותן אמות-מידה מוסריות, גם לא לכולם יש אורך רוח לעשות שיקולים לטווח ארוך ולקחת בחשבון שהנבזות שלהם תיזכר להם כשהם יזדקקו שוב לגורם שכלפיו גילו נבזות. אבל, ברור שאם תפשפשי, תמצאי ולכן, עד כמה שאת יכולה מומלץ לא לפשפש. אם הצורך לפשפש במעשיהם של אחרים חזק ממך, אין מנוס אלא לפשפש במה שקורה לך עם עצמך ועם הזולת בעזרת ייעוץ מקצועי, שאולי יגמיש אותך קצת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com