אי שיוויון

אחרי פגישה אצל המטפלת היום, פתאום חשבתי על האי-שיוויון בקשר שבין מטפלת ומטופלת. הרי המטופלת חשופה לגמרי. מביאה את הכל (אם היא מצליחה) בפני המטופלת, מבקשת עזרה, בוכה, צועקת, בורחת, מקללת. .... ומחכה לטוב שיבוא. המטפלת יושבת לה שם בשקט, מקשיבה, מעירה, מושיטה יד לתמיכה את יש צורך, אבל היא תמיד מאופקת, קובעת גבולות למטופלת ולעצמה על מנת לשמור על המרחק הרצוי.... מה שאני מנסה להגיד ש אתם מבקשים מאיתנו שנהיה פתוחים, שנתן אמון, שנזרום, שנתמסר , שנהיה תלויים ובעצם אתם יושבים שם מאופקים (למרות שבטח בא לכם לחבק, לבכות, לדחוף, או ממש לגרש אותנו). זה ממש לא פייר כי אתם יודעים שלפעמים אנו צריכים יותר מזה. אנחנו צריכים יותר מרק "אוזן"............ מה דעתך....

שלום א.פ.ס.ח, אני ממליץ לך בחום להעלות את הנושא הזה בפגישה עם המטפלת. יש גישות טיפוליות שונות המכתיבות את מידת המעורבות הרגשית שהמטפל מראה למטופל, אך קודם כל, חשוב שהמטפלת תדע על הצורך הזה שלך. כמובן, שהקשר הטיפולי אינו שיוויוני בצורה מלאה, אך יש עדיין כמה דרגות חופש שניתנות לוויסות בהתאם לצורכי המטופל, לסוג הבעיה, לאישיות של המטפל וכיו"ב גורמים שאמורים להילקח בחשבון, אם המטפל יודע על הצורך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com