דכאון -או לא.

שלום! רציתי לשתף אותך בהתלבטות שלי. קצת רקע: ישלי יחסים עכורים עם משפחתי .(הורים ,אחים) קצת קשה לי לפרט את הסיבה.מבחינת היומיום הכל רגיל .שלושת ילדי הבוגרים מריחים משהו אך אין מדברים על כך.אך מבחינת התחושות זה סיפור אחר.המפגשים שלי איתם מתקימים באירועים משפחתיים(שאני חיבת ללכת)ואז אני נתקפת בתחושות של מועקה נפשית ,דכאון או כל דבר בתחום.אגב ,עצם ההרהור בהם מעכיר את רוחי.האם לדעתך מדובר באלמנטים דכאוניים ,שמצריך טיפול תרופתי או אולי טיפול פסיכולוגי. תודה מראש. שוש

שלום שוש, ראוי לשקול טיפול תרופתי רק כשמדובר בסימפטומים הפולשים לתחומי חיים שונים ובמצבים שונים. אם התחושות הקשות תוקפות אותך רק במפגשים עם בני משפחתך, מדובר בתגובה טבעית לאירוע קשה ואז אין מקום לשקול טיפול תרופתי. לעומת זאת, קונפליקטים במשפחת המוצא משפיעים גם על איכות חיינו וגם על איכות התקשורת והחינוך המועברת לדור הבא. הואיל ואת אם לילדים קיימת בהחלט אפשרות שהאנרגייה שאת משקיעה בהסתרת הקשיים שלך מהם עוברת אליהם בצורת לחץ שגם פוגע בך וגם פוגע בהם בעקיפין (למשל, השתדלות יתרה לא לחזור על השגיאות שעשו הורייך, או תחושה שאת פגיעה וזהירות-יתר שלהם לא לפגוע בך ועוד). מבחינות אלו טיפול פסיכולוגי אכן יכול גם לסייע לך ישירות וגם לילדייך בעקיפין דרך השיפור שיחול באיכות חייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com