דיכאון, דחיינות ודאגה לבת משפחה

שלום אני בת 30 עם בעיות לא מעטותש הובילו אותי לתקופה מאוד קשה שבה כמעט כל תחום בחיי בועט לי בפרצוף. בעיקר אני חוטפת גולים עצמיים כשאני מאכזבת את עצמי. בעבר הייתי פייטרית, דברים נראו בשחור ולבן וזה הועיל לי, כי מה שהיה ראוי "להתאבד עליו" (במובן של לתת את כולי ולהילחם עליו כאילו שמדובר על החיים שלי) - הושג וכך נאבקתי על הישגים רבים בעיקר בתקופת הצבא ומעט אחריה. מאז דברים התדרדרו. עד לפני שנה וחצי עוד התייחסתי לעצמי כפייטרית, זה היה העוגן שלי, שלא משנה מה יקרה- ברגע האמת אני אדע להילחם ולהשיג את הדבר הנכון ברגע הנכון. היום הדברים נראים אחרת. מעבר לדכאון שאני מצויה בו, חזרתי להתגורר אצל אמי (אחרי כמעט עשור שגרתי לבד) מסיבות כלכליות. הלימודים שלי- הופסקו (מלכתחילה לא רציתי בהם, ובכ"ז לעזוב בשקה התשעים...), על זוגיות אין על מה לדבר, אני נמצאת בעבודה מזוויעה בה הואשמתי בהאשמות שוא בשנה האחרונה- ולא השמעתי קול. אבל הכי חשוב- יש לי בת משפחה קשישה שסובלת ומתייסרת ממספר רב של תחלואים. אני נחשבת אוטוריטה אחראית ורפואית בבית ולכן עליי מוטלות כל ההחלטות והעיסוקים הרפואיים. מדובר באישה יקרה שמתייסרת כל יום וכל דקה, ואני- אחרי שנתיים של ניסיונות לעזור - עייפה. אני אל מטפלת בה ביום יום, אבל אני זו שכאמרו אחראית על כל נושא הטיפול הרפואי ומסביב לו. אני אכולת רגשי אשם שבשל הדכאון שאופף אותי אני אל מצליחה לגייס את הנחישות שבעבר היתה לי ואת האנרגיה לקדם יורר את הבירורים בעניינה. יש לה בעיות סבוכות וכל המ שעשית עד היום לא הספיק, כלל לא הספיק. יתרה מכך היו אפיקים של טיפול שהתחלנו בהם והפסקתי אותם - כי חששתי שאולי זה לא הדבר הנכון. אני לא מפסיקה לטפל ולחשוב עליה, ובטח ובטח שלא מפסיקה לפנות למומחים. אבל הקצב, הקצב. היא מתייסרת ואני בדכאון העמוק שלי מצליחה להזיז את עצמי אחת למס' ימים (למרות שיש לי הרבה מאוד זמן) לעוד בירור או רופא מבלי ללכת עד הסוף עם תוכנית העבודה שתיכננתי (שגם היא משתנה כל יומיים, האם כדאי לנסות את זה או אחרת, האם בביח או דרך הקופה... בכל פינה אני מתעכבת על שאלות חשובות אבל לרוב מסיחות את הדעת). אני כל כך רוצה הלגיע לרופא הכי טוב לבדיקה הכי נוחה במקום הכי קל (היא מרותקת לבית). לא רוצה לטעות בה, אחרי כל כך הרבה סבל שעברה. ולכן עוד בירור ועוד בילבול, ועוד מסקנה שכדאי את זה ולא אחרת ולמחרת הכל מתהפך ובינתיים היא סובלת ואני- לא מכירה את עצמי ככזו. אני יודעת מה אני צריכה לעשות, יש לי את הכלים, יש לי את היכולת ואני מסוגלת להזיז הרים וגבעות, אבל ברגעים כל כך רבים אני מוכרעת על ידי הדכאון, והדחיינות ורגשות האשמה. אני יודעת שאני לא אסלח לעצמי אם אני לא אצליח למצוא משהו בקרוב שיקל עליה. מאחר ומדובר בקשישה אין לי הרבה זמן להעניק לה את המעט הזה. היא נחשבת חולה מורכבת ולכן אין פיתרונות קסמים. מצד שני העייפות שלי והדפוס שלקיתי בו בשנים האחרונות- של לדבר ולחשוב על במקום לעשות - לא מועילים לה. ואני- אכולת רגשי אשמה, הראש שלי כואב פיזית מרוב הלקאות אישיות, והלב ... לא רוצה הליכנס לזה. אין לי אפשרות כלכלית ללכת לפסיכולוג. אני עובדת במוסד רפואי מרכזי ולכן גם דרך הקופה אני לא יכולה (ממש לא, כולם פה מקשורים עם כולם, בעלה של בחרתי עובד במיקום מרכזי, בכלל... ניסיתי וזה היכה בי בפרצוף). אני יודעת שאני צריכה דחוף תמיכה כלשהי. הטיפול בבת המשפחה לא גרם לי להגיע למצב הנוכחי- אך הוא בהחלט נפגע מזה. אני אשמח לעיצות, איך למפות מעט את המצב הזה ולעבוד באופן שיטתי בלי נפילות מתח ארוכות וקשות כל כך. שנית, אני אודה להפנייה לגורם שמטפל בסכום סמלי גם לטווח קצר (אני אוכל לעמוד בהוצאה של עד 500 שח לחודש מקסימום) . ניתן ליצור איתי קשר גם במייל: [email protected] תודה, רעות

שלום נועה, אני מזדהה באופן מלא עם התחושות הקשות שלך, חשבתי על מספר דרכים, אך אני רואה שכמו כל "דיכאוני טוב", היית יסודית ועשית עבודה טובה בפסילת כל רעיון שאפשר להציע לך וזאת מסיבות מציאותיות לחלוטין. כך או כך - הדבר הראשון שאת צריכה לעשות כדי לעזור לעצמך הוא טיפול תרופתי נוגד דיכאון באופן המיידי ביותר! אפשר להשיג את הטיפול הראשוני אצל רופא המשפחה ואם גם זה מחוץ לתחום בשבילך מהסיבות שציינת (וזה, כמובן, חיסכון כלכלי עצום ואינך חייבת לפרט את הסיבות לדיכאון או את עומקו בפני רופא המשפחה), בתקציב העומד לרשותך תוכלי לפנות לפסיכיאטר פרטי, שישמור על חיסיון מלא, ויוכל לערוך מעקב תרופתי אחת לחודש אחר השפעת התרופה. זה תנאי הכרחי הן להקלה משמעותית במצבך והן להצלחת טיפול פסיכולוגי. עם הרבה תקווה, הטיפול התרופתי יאפשר לך לראות דברים אחרת. לגבי טיפול פסיכולוגי, אם גם אין לך תקציב לכך ואת גם שוללת כל טיפול הקשור לקופ"ח מהסיבות שציינת, אזי גם הטיפול הפרטי המסובסד וגם טיפול במרפאת חוץ פסיכיאטרית של בי"ח כללי באמצעות טופס 17 סגורים בפנייך ולמטפל בשוק הפרטי אין לך תקציב. בכל מקרה, בתקציב שציינת ותוך שמירה על חיסיון מלא, פסיכיאטר פרטי אחת לחודש הוא הכתובת בשבילך. בד"כ אינני נוהג להמליץ על מטפלים פרטיים מעל גבי הפורום, אך אם תפני אליי במייל, אוכל להפנות אותך לפחות לפסיכיאטר מסוים שהוא גם איש מקצוע מעולה וגם אנושי מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com