בן זוג חולה מאניה דיפרסיה

אני בזוגיות מזה כשמונה חודשים עם חולה מאניה דיפרסיה. אנחנו מאוד אוהבים וחושבים לעבור לגור ביחד אך אני מאוד חוששת מזה כיוון שעדיין לא ראיתי "בהתקף". אני יודעת שהוא אושפז (פעם אחת כשנפרדנו) ועוד כמה פעמים כשלא היינו בזוגיות עדיין. אנחנו חושבים להתקדם הלאה ביחסים וזה אומר אחרי המגורים ביחד, להתחתן ולהביא ילדים. אנחנו בני 33 ובנוסף לכל החששות, אני גם חוששת "לבזבז" זמן יקר במידה וזה לא יתאים, כי אני כבר מוכנה לנישואין והקמת משפחה. מה עושים? לוקחים את הצ'אנס? האם זה תורשתי? עניין התורשה בהחלט מטריד אותי.

שלום אני, אתחיל דווקא בסיפא של פנייתך: הפרעה דו-קוטבית נחשבת תורשתית יותר מכל הפרעה אחרת, או ליתר דיוק, כבר עם הופעת האבחנה לראשונה ההשערה הייתה שהיא תורשתית יותר מאשר סביבתית. השאלה האם ההפרעה תופיע אצל הצאצאים תזכה לתשובה ספציפית יותר ביחידה לייעוץ גנטי בקופ"ח ע"י בדיקות ספציפיות מיוחדות הנערכות שם לגופו של עניין. באופן כללי, אוכל רק לומר שהגורם העיקרי שיקבע את מצבו של בן זוגך ואת הצלחת נישואיכם הוא שיתוף הפעולה שלו עם הטיפול התרופתי במייצבי מצב רוח. חולים דו-קוטביים רבים מצליחים להגיע להישגים יפים הן בעבודה והן בזוגיות כשהם לוקחים את הטיפול התרופתי באופן סדיר. לעומת זאת, בהתקף המאני החולה אמור לאבד את התובנה למחלה ולהפסיק את הטיפול התרופתי. לכן קיימות קבוצות תמיכה מוצלחות למדיי בהם חברי הקבוצה מזכירים זה לזה את הצורך בשמירה על הטיפול התרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com