קשר רומנטי

ד"ר רובינשטיין שלום שמי משה אני סטודנט בן 24. גדלתי בסביבה דתית מאוד ומעולם לא היה לי קשר עם בחורה. כיום אני הרבה פחות דתי. לפי החינוך שקיבלתי קשר רומנטי שאינו מוביל לחתונה הוא דבר שלא רק אסור אלא בעיקר מזיק. הוא מקהה את הרגישות והעדינות וגורם שה"הקשר האמיתי" בחיים יהיה בסופו של דבר פחות איכותי ואינטימי. גם כיום אני מוצא היגיון רב בטענה הזו- האם יש לה אישור בפסיכולגיה? מצד שני: אני מתכווון להתחתן עוד 10 שנים בערך- אני לומד תחום מדעי והקריירה הזו דורשת הרבה שנות לימודים, גם בחו"ל. האם לא מאוחר להתחיל אחרי גיל 30?! האם אין בתחום הרומנטי "שפה" שכדאי לי להתחיל וללמוד? מצד שלישי: יש גם חשש שאם אכיר בחורה היא תרצה מתישהו להתחתן, לי יהיה חבל לוותר עליה וזה יפגע בתוכניות שלי לחיים? בקיצור אני מתלבט אם "להתחיל" עם מישהי ואשמח לשמוע את דעתך.

משה היקר, פנייתך העלתה חיוך של נחת על שפתיי. אין ספק, שעם ובלי אמונתך הדתית, אתה אדם מוסרי, חכם ורגיש מאוד - ואפשר רק לקנא במי שתזכה להיות בת-זוגך! אחרי שכתבתי את זה, אוכל לומר רק שני דברים: 1. קיים קונפליקט היסטורי, שהחל בכתביו של פרויד, בין הפסיכולוגיה (ועוד יותר הפסיכואנליזה) והדת (אתה יכול לקרוא, למשל, את המסה ל פרויד על פעולות כפייתיות וטקסים דתיים). ואולם, פנייתך הרגישה מצביעה דווקא על נקודת ההסכמה בין החינוך (המקסים) שקיבלת ובין עמדתו של פרויד. משנשאל, בערוב ימיו, מהי בריאות נפשית, הוא (שכל חייו עסק בפתולוגיה) ענה: "היכולת לעבוד ולאהוב", כך שבנקודה זו הפסיכולוגיה והדת רואות עין בעין את האהבה והזוגיות. 2. עם כל ההערכה לקריירה המדעית שלך - ויש לי תחושת בטן עזה שהיא תגיע רחוק - היכרתי לא מעט בחורים, דתיים כחילוניים, שפיתחו קריירה כזו (הדבר שכיח במיוחד בקרב רופאים אך לא רק) והאישה הייתה "עזר כנגדם" בזמן הלימודים. במקרים אחרים בני הזוג יצאו לקריירות ברוטציה, או שניהם חיו בצמצום כלכלי עד שהקריירה התייצבה. בכל הניסיונות הללו דווקא השילוב בין הבנייה המשותפת של שתי הקריירות חיזקה את הקשר בין בני הזוג. המון הצלחה (בשני התחומים), ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com