רומן לא שגרתי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב, אני בת 30. מזה כשלוש שנים יש לי קשר לסירוגין עם גבר נשוי. הכרנו במסגרת העבודה (אני לא עובדת איתו , הוא הגיע לפגישה חד פעמית במשרדנו). אח"כ התקשר כדי לדבר איתי ונסחפנו לשיחה ארוכה. זה הדבר האחרון שחשבתי שיקרה לי אבל הייתי כ"כ לבד שלא יכולתי לסרב. היינו מדברים המון בטלפון ונפגשנו רק מספר מועט של פעמים, בהם היו נשיקות וליטופים אך לא יותר מזה. הוא אדם דתי, בערך בגילי. מצאתי בו ידיד נפש וכמובן שהחמיא לי החיזור העדין שלו. הרגשתי שזה לא בסדר מבחינה מוסרית ,שאלתי אותו אם זה לא מפריע לזוגיות שלו והוא אמר שלהיפך. בתקופה הזאת הרגשתי שאני אוהבת אותו, כל טלפון שלו היה עושה לי "פרפרים". כיום אני מבינה שזו לא אהבה באמת כי זו היתה פנטזיה וירטואלית בעיקרה. לאחר שנה הכרתי את חברי לשעבר והיינו ביחד שנה וחצי. כך הוכחתי לעצמי שהוא לא מפריע לי ביצירת קשרים חדשים. כששמע שיש לי חבר החלטנו להפסיק לדבר ובאמת היה ניתוק של 5 חודשים, ואח"כ חזרנו לדבר אבל בתדירות הרבה יותר נמוכה. שיתפתי אותו לפעמים בבעיות שהיו לי עם החבר ותמיד היה לי כיף לדבר איתו. עכשיו נפרדתי מחברי ושוב נפגשתי איתו והיו נשיקות וקצת נגיעות. ואני בדילמה עם עצמי. מצד אחד אני לא רוצה להזיק לעצמי ולו ולהיקשר אליו שוב , למרות שעכשיו אני לא מרגישה שאני אוהבת אותו ואני יודעת שזה קשר לא בריא. מצד שני אני מנסה למצוא צידוקים מדוע זה כן בסדר ואפשרי שנדבר . אני לא מסוגלת להגיד לו שיפסיק להתקשר וגם אני מוצאת את עצמי מתקשרת אליו כשאני מרגישה בודדה. מה דעתך? אם זה ישאר רק במסגרת של דיבורים האם אפשר למצוא מכך תועלת ולהיות מעין ידידים כשחסרה לי דמות גברית בחיי? או שלא? תודה רבה על התייחסותך. אני מאוד מעריכה זאת.
אל תעשי זאת לעצמך. אני הייתי שנה בקשר עם גבר נשוי. הם לא ייפרדו מנשותיהם, הם רק מנצלים מינית. ואת רק תיפגעי.
שלום ליאת, עוד לא היכרתי אישה אחת מאושרת שהייתה בקשר עם גבר נשוי. ההתאהבות בגבר שמעצם ההגדרה אינו מושג היא מנגנון ידוע, מוכר וכלל לא חביב להתגוננות מפני קשר שכן ניתן למימוש. האנרגייה הנפשית של כולנו מוגבלת ונשים יותר מגברים נוטות להשקיע את כל כולן בגבר אחד, כך שהמשימה למצוא חבר במקביל אינה אפשרית בעיניי. בהתחשב בהיסטוריה של הקשר הזה, שכבר היה במקום רומנטי וכעת הוא - באופן מאולץ - במקום אפלטוני, גם הידידות נשמעת הרסנית ועם כל הכאב, הייתי מציע לך לנתקו ואף להיעזר לצורך כך בטיפול פסיכולוגי שגם יעזור לך להבין את הדינאמיקה של בחירת בן זוג אצלך. אולי המאמר הבא ישפוך מעט אור על קשייך: http://www.giditherapy.com/hasl.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com