טיפול, מטפל והשלכות

שלום לכולם... אחרי שנים של מפגשים (רובם חד פעמיים, בשני מקרים יוצאי דופן של שלושה חודשים) עם פסיכולוגים שלעיתים קשה לזכור את כולם מחמת מספרם הרב, הגעתי לבשלות רגשית ומצב כספי המאפשרים לי להיכנס לתוך תהליך טיפולי אמיתי ומתמשך (בת 18.5 בעלת אישיות גבולית). בעבר חשבתי שכל שאצטרך זה שימלאו שני התנאים הללו, ואז הדרך תהייה סלולה לטיפול נכון והבראה (ניהול חיים "נורמלי" ככל הניתן). אך כעת, בהפרש של שנה וחצי מהפסיכולוג האחרון שהייתי אצלו, התחלתי טיפול אצל פסיכואנליטיקאי (פעם ראשונה מסוג זה). היתי אצלו 3 פגישות והספקתי לאמוד את האדם ולהעריך (כמידת האפשר לאחר פרק זמן קצר) את אופיו, הוא נראה לי כאחד שיוכל לעזור לי ואני מרגישה שיש חיבור ביננו. אולם, כעת עולים בפניי התהיות המכשילות- ראשית, האם אכן זהו סוג הטיפול הנכון עבורי (הרי קיימים כל כך הרבה שיטות ומטפלים...) שנית, עם תחילת הטיפול התחילו התקפי געגוע וזכרונות (שהובילו לחרדות וקשיי שינה חזקים ) מפסיכולוג שטיפל בי לפני שנתיים+, אותו מאוד אהבתי אך הטיפול נפסק לאחר שלושה חודשים באופן חד ומכאיב. בהמשך לגעגועים, עולה גם הפחד שתתרחש גם כאן "נטישה" מסוימת, הן אם הדבר יגרם ע"י או על ידו, מסיבות שונות, ופחד גדול עוד יותר שאקשר אליו רגשית מעבר לרמת מטפל-מטופל, כפי שחויתי אצל שניים קודמים באופן חזק מאוד (רגשות שרק בדיעבד הבנתי את עוצמתם ונותרתי לבדי להתמודד עימם, ועד היום נשארו לגבי אחד מהם). ומה עושים במצב שכזה? האם כדאי להיכנס לתוך מצב טיפולי שוב? ואם כן, איזה? ומעבר לכך-איך נשמרים מפני היסחפות רגשית שבסופה, מולידה רק כאב ומשבר עמוק? סליחה על האריכות, שבוע טוב, שיר.

שלום שיר, טיפול פסיכואנליטי אכן מעורר רגרסיה ותלות, שאמורות להיות בשירות האגו (כלומר, ירידה לצורך עלייה), אך כמובן יש להעריך את כוחות האגו ולדאוג לכך שזו לא תהייה רק ירידה. מטפל טוב אמור לדעת לעשות את השיקולים הללו. אם הפסיכואנאליטיקאי שלך הוא פסיכיאטר, הייתי מתייעץ איתו על טיפול תרופתי שייקל עלייך במהלך התקופה של התלות והנסיגה, או לחילופין, משתף אותו בתחושותיי ושוקל טיפול תרופתי במקביל, גם אם אצל פסיכיאטר שאינו המטפל האנאליטי שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com