)): לא יכולה יותר..
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
לא מסוגלתתת כבר להמשיךךך ככה.. )): אני מרגישה הכי לבד בעולם..כל כך רע לייייי...במיוחד בחודשים האחרונים זה כבר נהיה בלתי נסבל..אני לא יכולה לתפקד! אני פשוט כל היום בוכההההה כל היום...ואפילו שאני לא רוצה את זה..אפילו שאני רוצה שיהיה לי טוב זה יותר חזק ממני..הבכי והכל מתפרץץ..הכאב שיש לי בלב הוא הכאב הכי גדול בעולם..ואין לי עם מי לדבר פשוט איןןן...טיפול?אני לא יכולההה ללכת בגלל כל מיני סיבות...ותאמת שגם יש דברים שלא נראה לי שאי פעם אני בכלל יצליח לדבר עליהם עם מישהו..ואף אחד לא מבין אותי..אף אחד לא מנסה אפילו..בקיצור אני לא מעניינת אף אחד..ואני הכי לבד בעולם..ועצוב לי..ואני מנסה לעזור לעצמי..אני מנסה לראות את הדברים הטובים שיש לי ולא להסתכל על הרע..אבללל העצב יותר חזק מזה ואני לא מצליחה..אני מרגישה שאני בחיים לא יהיה מאושרת ושבחיים לא יהיה לי טוב..אני לא רוצה למות..ואני בכלל לא בכיוון של לחשוב על לעשות לעצמי משהו...כי לא נראה לי שאחרי זה יהיה יותר טוב..אז אני חיה..אבל אני חיה בשביל כלוםםם אין לי בשביל מה לחיות ואין סיבות ואין כלום..אני "זורמת" אני תקועה עם עצמייייי ואני לא יכולה להפסיק לבכות ואני כל הזמן חושבת מה יהיה איתי ואיך אני ימצא פיתרון..איךךךך אני יתגבר על העצב הזה איך אני ינצח אותו..אבל אי אפשר..אי אפשר לבד..ועכשיו זה כבר השיא כי עכשיו אני מרגישה שאני לא יכולה להמשיך כבר..זהו..זה כבר גדול עליי..אבל מה אני יעשה? מה יהיה? זה משגע אותי שאני ככה...וזה לא מתוך בחירה...מבחוץ אני הכי בסדר בעולם..צוחקתת מדברת אבל בפנים? אני אף פעם לא מפסיקה לבכות..ואני כל הזמןן בורחת ומתחבאת שלא יראו אותי בוכה..כי אף אחד לא יבין..יגידו לי "יהיה בסדר" אני שונאת לשמוע את זהההה איך יהיה בסדר אם אני לא יעשה שיהיה בסדר?! ואני נכנסת לפורומים כאלה ולמקומות כאלה לא בגלל שאני חושבת שמישהו יבוא ותוך שניה ימצא לי פיתרון ואז הכל יהיה מושלם..אני כותבת את זה כי רע לי רע רע רע ואני לא יודעת איך לשנות את זה ואני לא יודעת איך אני ממשיכה ככה.. ואמרתי שאולי פה אני ימצא אנשים שיכולים להבין אותי..גם אלה שמשאירים הודעות הרי זה בא מאיזה מצוקה נפשית..לא הכל טוב ומושלם.. ופה כתבתי הכי קצר שאני יכולה כי כל מה שיש לי להגיד..ולתאר את ההרגשה שלי זה ארוךךך מאוד...כי זה לא יום-יומיים או סתם עוד תקופה..זה כבר הפך להיות שיגרה..ואני מפחדת שאני ידרדר את עצמי למקומות שאחר כך אני לא יוכל להוציא את עצמי משם.. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ועם העצב הזה )): כי כבר הגעתי למצב שלא בא לי לצאת מהבית ולא בא לי כלוםםם כי כלום לא עושה לי טוב.. )): איך אני ימשיך לחיות ככה?! )): נמאס לי כבר נמאס לי מ-ה-כ-ל-!
שלום ילדה עצובה, אנו יכולים לנסות לעזור רק למי שמוכן לעזור לעצמו, וזה - במקרה שלך - אומר לפנות לטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי. כחלק ממנגנון ההרס העצמי האופייני לדיכאון הטוטאלי מהסוג שאת מתארת אנשים מוצאים סיבות מסיבות שונות למה לא לפנות לטיפול, כאשר ברור מתיאורייך שטיפול (בראש ובראשונה תרופתי) הוא תנאי הכרחי הן להקלת הדיכאון הקשה והן להצלחת הטיפול הפסיכולוגי (השיחות). המלצתי החד-משמעית היא להתגבר על התנגדותך לטיפול ולפנות לפסיכיאטר לצורך התאמת טיפול תרופתי ויפה שעה אחת קודם. לא תמיד התרופה הראשונה שמנסים עוזרת ולכן יש צורך להתאזר בסבלנות. עם התחלת ההשפעה המיטיבה של הטיפול התרופתי, התחילי בשלב ראשון בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי ונסי לוותר על שליטה ולהפקיר את עצמך בידי המטפל באופן חלקי וזמני עד שתתחזקי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
טעות פרויידיאנית?
מנהל פורום פסיכותרפיה
