על טראומה בטחון עצמי נמוך ואמון

אני בת 18 וחצי.אבל אני מרגישה כאילו אני חייה רק 3 וחצי שנים. כי עד גיל 15 עברתי הרבה דברים לא נעימים. כמו הטרדה מינית שבגללה גם הייתי בטיפול והייתי ממש מחורפנת על כל הראש והיו לי הזיות ומה לא??וגם עד גיל 15 לא ממש היו לי חברים מלא היו צוחקים עליי מכל הבחינות עד שבגיל 15 הצלחתי בנס להשיג חברים וכך גם להתגבר על כך הצרות. כיום החיים שלי שונים ואפשר לאמר שהרבה יותר טוב לי.אבל בתור פסיכולוג אתה וודאי יודע שדברים קשים מן העבר נשארים בתת מודע לכל החיים והדברים הקשים שעברתי השפיעו מאוד מאוד על הביטחון העצמי ועל האמון שלי באנשים. כשאני מכירה אנשים בפעם הראשונה אני אולי מתחברת מאוד מהר אבל אני תמיד מפחדת מהם ומפחדת שמשקרים לי ועובדים עליי כי אלו דברים שהייתי רגילה אליהם עד לפניי כמה שנים. וגם בקשר לחברים הטובים שלי שאיתי כל יום אני פוחדת שיינטשו אותי ואם גרמתי לאחד מהם למצברוח לא טוב אני ישר חוששת שהוא ישנא אותי ויפסיק לדבר איתי. כן אני יודעת שהבטחון שלי על הפנים.קשה לי להתגבר על זה ואני מאוד מנסה לעזור לעצמי אבל לפעמים ממש קשה לי. ואין לי מי שיעזור לי, החברים שלי אני מרגישה שהם יודעים רק לצחוק ולהנות ולא להקשיב לבעיות וניסיתי לבקש מהם עזרה אבל אין להם מה לאמר ולפעמים הם אפילו צועקים עליי שאני מדוכאת. וזה מה שגורם לי אפילו יותר לאבד אמון באנשים ומוריד לי עוד ועוד את הבטחון. אני מרגישה הכי לבד שבעולם מחייכת מבחוץ אבל עמוק בלב בוכה ללא הפסקה. אין לי זמן וכסף ללכת לפסיכולוג ואני חושבת שעצם העובדה שאני מודעת לבעיה שלי ולמה שעובר עליי עוזר לי קצת. אבל אני צריכה דחוף מילה טובה, עידוד, חבר אמיתי. מישהו שיאמר לי שאני לא לבד שיעלה לי את הביטחון. איך אפשר להתגבר על התת מודע??למה הוא חזק כל כך ולמה הוא תמיד מופיע ברגעים הלא נכונים.?? ועכשיו אני מתחילה קשר זוגי ואני כל הזמן בפחדים מנטישה ושהוא אולי רק רוצה לנצל ועוד ועוד.. וההגיון שלי אומר שאני טועה. אבל משהו במוח שלי מעווט קצת. בבקשה תעזרו לי

שלום ענבר, קראתי בתשומת-לב רבה את פנייתך ואכן אפשר להרגיש את הכאב בכל מילה. תרשי לי לא להסכים איתך: אני לא חושב שהשיפור במצבך הוא "נס", אלא תוצאה של הטיפול המקצועי שעברת. לעיתים קרובות טיפול כזה נותן תוצאות זמן מה לאחר הפסקתו. ואולם, השיפור שהישגת עדיין אינו משביע-רצון ולכן אני מציע לך לחזור למי שטיפל בך או לפנות למטפל אחר. את מתארת רגשות קשים, שלא ניתן להתמודד עימם שלא במסגרת טיפול. את צודקת בהחלט שחברים, גם אם הם טובים וקרובים, אינם ערוכים להקשיב, בעיקר לא לדברים המאיימים שיש לך לספר. לשם כך את צריכה אוזן מקצועית קשבת, שזה תפקיד ובעזרתה תוכלי לעבד את מה שעבר עלייך וכמובן ממשיך להשפיע גם כיום, כפי שציינת בתבונתך כי רבה. זמן וכסף הם עניין של סדר עדיפויות: ישנו טיפול מסובסד במסגרת הביטוחים המשלימים של קופות החולים השונות וישנו טיפול טוב מאוד שניתן במרפאות חוץ פסיכיאטריות של בתי חולים כלליים ולשם כך את צריכה לפנות לפסיכיאטר בקופת החולים שלך ולבקש הפניה (טופס 17) למרפאה הפסיכיאטרית של ביה"ח הכללי באזור מגורייך ואז הטיפול יהיה חינמי לגמרי. אין לי גם ספק שפסיכיאטר שמודע להיסטוריה שלך ייתן לך הפניה כזו ללא בעיה. חבל שתחבלי בדברים הטובים שקורים לך היום בגלל אירועים קשים שפקדו אותך בעבר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com