כלתי

מזה כ-5 חודשים היחסים עם כלתי ואיתי (גם עם בעלי) לא טובים. אנחנו לא מדברות, היא לא באה אלינו כשאני מזמינה לארוחה,( הבן שלי כן מגיע), וזאת מהסיבה שסרבתי לבקשתם לעבור ולהתגורר בביתנו עם נכדתי בת השנתיים למשך כחצי שנה, עד שיסיימו את בניית ביתם. קרה שאנחנו נפגשים באירוע משפחתי כל שהוא, ואני מיוזמתי פונה אליה ואומרת "שלום" אך אין דיבורים מעבר לזה.היא גם בקשה בעבר שלא אטריד אותה בפניות טלפוניות, כל שהן.כל המצב הזה כואב לנו מאד, שכן אני לא רואה את נכדתי, אלא לעתים רחוקות, שהבן יכול ופנוי (הוא עצמאי) וזה משפיע על בריאותי לרעה.אודה על הצעתך בענין.

שלום רחל, אני מבין את המצוקה שלך ואת הכאב שהדבר גורם לך ובכל זאת, הייתי מפריד בין יחסייך הקשים עם כלתך ובין ההשלכות שיש לכך על יחסייך עם נכדתך. נראה לי שבשלב זה לא ניתן לעשות הרבה ביחסים הישירים עם כלתך, בוודאי שלא ליזום קשר בצורה שתגרום לך להרגיש מושפלת בעיני עצמך. המלצתי בעניין הזה היא להרפות ככל האפשר, לא להשתדל, לא להתאמץ ולאפשר לכלתך את המרחק, אשר מסיבות שונות היא זקוקה לו. לעומת זאת - וכאן את צריכה להיות מאוד נקודתית, עניינית ואסרטיבית - יש לך זכויות (כמו של הורה גרוש שהילד אינו נמצא במשמורתו) על נכדתך. אלה אמנם אינן זכויות שמעוגנות בחוק, אך בהחלט הייתי מציע להגיע עם בנך וכלתך לסוג של "הסדרי ראייה". כן הייתי ממליץ לך להזמין את בנך וכלתך לשיחה ממוקדת אך ורק על העניין הזה, לומר להם (או אפילו בשיחה איתה בלבד) שאת מצטערת מאוד על שכך נראים היחסים, שזו בחירה שלה שקשה לך איתה אך את מכבדת אותה, שדלתך תמיד פתוחה בפניה במידה והיא תרצה לשנות את הגדרת היחסים ביניכן - א-ב-ל את רוצה לראות את נכדתך ולהגיע להסדר ראייה שייתן לך זמן איכות עם הילדה באופן קבוע. לדעתי, את צריכה לומר לה שיש לה את כל הזכויות כאם, שאת לא תתערבי ולא תייעצי בחינוך הילדה (בהנחה שהוא סביר), אך זו נכדתך ואת רוצה זמן איכות איתה, על אף היחסים הקשים שלך עם כלתך. אני באמת חושב שיחסים עם הסבא והסבתא חשובים מאוד להתפתחות הילד וגם את זה את יכולה לומר לה, ואף להדפיס את תגובתי ולהראות לה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com