התמודדות לאחר אובדן

החיים שלי לא קלים ולמרות שאני משדר כלפי חוץ שהכול בסדר אני מתמודד עם המון דברים , אני חייל משוחרר לפני מס' שנים איבדתי את אימי , מצב שהשאיר אותי עם אחיי הקטנים ועם אבי . אבא שלי בקושי מתמודד בעצמו עם כל הקושי והיום לאחר שהשתחררתי אני חוזר להתמודד עם כל האובדן כשהחיים כמובן לא מקנים הנחות ואין "תנאים מותאמים", בנוסף אני מתמודד עם עוד דברים שאולי בגלל האובדן מנקודת המבט שלי הם מתגמדים אבל בהחלט לאחרים לא היה קל להתמודד גם איתם. רציתי לדעת מה אתה חושב האם אני צריך להתמודד לבד עם הכול כי הבעיה שלי שאין לי עם מי לחלוק את הכאב , אני מתגעגע לאמא שלי והיא היחידה בעולם שהבינה אותי והייתה מוכן לקבל ממנה עצות , איך אתה חושב שאני אמור היום להקל על הקשיים , אולי יש איזה משהו שייתן לי את הדחיפה קדימה ויעזור לי . דרך אגב כלפי חוץ אני מנסה כל הזמן לשדר שהכול טוב אני בוגר יחידה מיוחדת , נראה לדעת רבים טוב מאוד ורחב אופקים אבל בחיי היום יום אני מתמודד עם קשיים קשים

נתי יקר, אתה משתמש בפורום בדיוק למטרה העיקרית שלשמה הוא הוקם והיא לעזור לאנשים לעשות את הצעד הראשון לקראת פנייה לטיפול. לא, אני לא חושב שאתה (או מישהו) צריך לעבור קשיים מהסוג שאתה מתאר לבד. התמודדות עצמית עם קשיים מקנה תחושה של חוזק, ועוד יותר של גבריות, והיא אכן נפוצה יותר בקרב גברים, שמתקשים יותר מנשים לפנות לטיפול פסיכולוגי. אתה מציין גם את החזות החיצונית החזקה, ה"בריאה" וה"נורמאלית" שאתה מצליח להפגין כלפי חוץ, אך חשוב מאוד לרווחתך הנפשית שלא תחיה רק כלפי חוץ ותהייה עסוק בפאסאדה, אלא תיתן מקום גם לעולם הפנימי שלך, לפחות שעה בשבוע. זה לא מחליש, כפי שאתה אולי חושש, אלא כשזה נעשה בצורה נכונה, זה מחזק ומצמצם את הפער בין העולם הפנימי ובין המסיכה של ה"סופרמן" שאתה עוטה על עצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com