אין

אני נערה סוף גיל ההתבגרות- בצבא. יש לי בעיה במגע עם המין השני. לר נתתי לאף בן שהכרתי להתקרב אליי. בחיי התנשקתי נשיקה אחת ויחידה לפני שלוש שנים, וזו כל התנסותי בנושא. באתי מבית טוב, הילדה הקטנה של ההורים, קיבלתי את כל תשומת הלב ואהבה, עד היום, לכן לא נראה לי שזה קשור בילדותי. אני כן מרגישה ויודעת שזה בא מפחד, אני תמיד פוחדת מהתקרבות ואני לא יודעת מאיפה בא לי הפחד הזה. אני מוצאת את עצמיי משלימה עם העובדה שאשאר לבד. אני מגבילה יותר מדיי את עצמי. שאלתי היא למה, מאיפה דבר כזה יכול לנבוע ומה אני עושה כדיי לפתור את זה? כי "הבחור הנכון" לא הגיע. תודה.

שלום מיכל, האסוציאציה הראשונה שעלתה לי היא של"ילדה הקטנה של ההורים" קשה מאוד להיות יצור מיני בגיל שבו ההורמונים רועשים וגועשים. אולי כדי לקיים מגע מיני כלשהו (גם עם חבר קבוע) את צריכה להיות לפחות קצת "ילדה רעה", או במילים אחרות, קצת יותר מחוברת לדחפים המיניים שלך. אין פירושו של דבר לקיים יחסי מין ללא הבחנה, אבל גם מגע גופני בקשר רגשי עם בן זוג צריך לערב משהו מ"הילדה הרעה" ולא מ"הילדה הקטנה של ההורים". אך פרט לכך, את עדיין צעירה מאוד. סוף גיל ההתבגרות הוא רק תחילת החיים. ובכל זאת, ייתכן שכמה שיחות עם פסיכולוגית כדי לגעת בפחד לא יכולות להזיק. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com