רגשות הזדהות

דוקטור יקר, למה אני לא מצליחה להזדהות עם רגשות האושר על תפיסתו של בני סלע? גם אני עברתי אונס בילדות (ע"י מכרים), כך שהגיוני שדבר כזה יהיה הקלה. אני מרגישה רחמים כלפיו. לא חושבת שניתנה לו הזדמנות להיות משהו בחייו. הוא גדל להיות פסיכופט כי כך גידלו אותו. לא היה לו שום סיכויי בחיים האלו. אני כן מזדעזעת ממקרי האונס ובכל זאת מרגישה רק רחמים כלפיו. גם כלפיי מי שעשה לי מה שעשה אני לא יכולה להרגיש כעס, אני מצליחה להבין למה זה קרה להם ומתוך אלו תחושות פעלו.

שלום פרח, אני מצטער לשמוע על האונס שעברת בצעירותך. התגובה שלך אינה נדירה וידועה, בז'ארגון המקצועי, בשם "הזדהות עם התוקפן". זהו מנגנון הגנה המופיע אצל קורבנות מסוגים שונים (לא רק של אונס) שיש להם נטייה מסוימת לדיכאון ובמקום לכעוס הם מגלים אמפתיה מוגזמת כלפי התוקפן המקרבן. הואיל ומדובר לרוב בנטייה אישיותית כוללת, הייתי ממליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי או לפחות להשתתף בפורומים של אתר "מקום" לנפגעי תקיפה מינית http://macom.org.il . בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

דוקטור יקר, תודה על התשובה. יש לי ידיד שסיפר לי שניסה לבצע מעשה מגונה (ניסוח עדין למה שעשה),בילד בן 4 וקיבלתי את הדבר בסלחנות והבנה וזה הפריע לי מאוד שהצלחתי להבין אותו ולא התרחקתי ממנו, במיוחד לאור מה שעברתי. אני מרגישה שמשהו בשיפוט ממש דפוק אצלי. אני תמיד מרחמת על כולם. כתבת- "הואיל ולרוב מדובר בנטייה אישיותית כוללת" האם ישנו דפוס התנהגותי מסוים שניתן להבחין בו אצל אנשים שעברו התעללות? קוים של אישיות,(אולי סלחנית וכנועה?) תודה