לאן עכשיו?

אני מטופלת,במקור בגלל הפרעת חרדה...בחודשים האחרונים התחילה שקיעה שהולכת ומחמירה.כרגע אני בתחושה שאני לא יכולה לחיים. שאני לא יכולה לשאת את המחויבויות שלי, אני מפחדת להרוס הכל ולהיות אפס מאופס.מצד אחד אני חושבת שאני צריכה להרפות, וקודם כל לטפל בעצמי.אבל אם אעשה זאת דברים רבים שחשובים לי ירדו לטימיון-ואני לא מוכנה לחיות חיים כאלה.אז אני במילכוד.אני מנסה לומר את זה למי שמטפל בי (פסיכולוגית+פסיכיאטרית) אבל אני מרגישה שאף אחד לא מבין,וגם שיכולתן לעזור לי מוגבלת.במידה מסוימת אני גם מפחדת להגיד את הדברים מפורשות-אני מפחדת לתת למחשבותיי ממשות, וגם מפחדת שייבהלו ממני.יש לי מחשבות קשות ועצובות,ונגמר לי הכח.תגיד לי מה לעשות? האם יש מיגבלה לטיפול.?האם נועדתי לחיים עלובים?בלתי ממומשים?רחמים עצמיים?

שלום ד', למרות שבחרת לנסח את דברייך בצורה אקזיסטנציאליסטית ודרמאטית, מדובר בדיכאון מאג'ורי שנוסף על החרדה ולדעתי, הצעד הראשון לטיפול בו צריך להיות החלפת הטיפול התרופתי או הגברת מינונו. שתפי את הפסיכיאטרית בכל מה שעובר עלייך, היא לא תיבהל אלא תהייה מעשית מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com