זה פשוט לא עובר לי............לד"ר רובינשטיין

זוכר את הודעתי משבוע שעבר (טרנספרס)? ובכן, מאז שכתבתי לך בפעם האחרונה שום דבר לא השתנה, הכל אותו דבר ואף גרוע יותר, הייתי אומרת. שלחתי לה היום מייל(טעות פאתלית מצידי,אני יודעת) הרגשתי צורך לכתוב לה, לשתף אותה במה שאני מרגישה, והיא בוחרת שוב ושוב ושוב להתעלם. אני הרוסה כל כך, אין מילים לתאר עד כמה. התעלמות שלה כל כך פוגעת בי, כי כן ציפיתי להתייחסות, וכשהבנתי שכבר לא אקבל,זה התחיל נורא לכאוב לי. מה כבר ביקשתי? סך הכל יחס, גם אם שלילי ,אבל יחס!!! לפחות יחס. זה לא המון. כל התייחסות ממנה תתקבל בברכה, אפילו שלילית,אפילו פוגעת, למי אכפת (בטח לא לי...) העיקר שתהיה התייחסות ולא התעלמות מוחלטת. ההתעלמות היא הכי כואבת,הכי פוגעת. אף אחד לא מבין אותי, אני לא מובנת אפילו לעצמי . אני יודעת כמה דברים: - היא לא מטפלת בי והיא יכולה לבחור אם להתייחס ואיך. - היא לא יכולה לעזור לי , היא מכירה אותי ויודעת שאין תקנה למצב שלי(ובאמת אין...) - אני צריכה להפסיק את הפניות החוזרות ונשנות אליה. אני ממורמרת. רע לי. מר לי. לא מבינים אותי. אני כל כך בתוך זה ולא מצליחה לצאת משם, אבל אני רוצה . כל כך רוצה. אני במלחמה עם עצמי , מנסה בכל הכוח להגיד לעצמי שזה יעבור , שעכשיו קשה שיש גם ימים כאלה, אבל יבואו ימים אחרים טובים יותר, אבל זה לא ממש הולך. הרגש פה חזק מידי. הכל כבר כואב לי. עד כמה שישמע מפחיד ומדאיג ולא הגיוני, הגעתי רחוק מידי עד למחשבות אובדניות אפילו. כי מרגישה כל כך לא ראויה לחיבה , ואם אני לא ראויה לחיבה אין לי בשביל מה למשיך לחיות,אין פשוט טעם. ואני יודעת שאני רואה את הדברים באופן קיצוני. איך אני לא מצליחה להתנחם בכך שיש בחיי המון אנשים טובים שכן אוהבים, כן דואגים , כן מתייחסים? די מה יהיה עליי? אני מוכנה ללכת לטיפול אחר כפי שהצעת שבוע שעבר(זוכר?) , אבל זה לא עוזר לי ולא מנחם אותי, לא כרגע. זה פשוט לא עובר. ואף אחד לא מבין , לפחות פרקתי קצת מטען מהלב. עצוב לי נורא.

שלום noname, אני מבין את הרגשת הדחייה שלך, אך בתוך כל הכאב נדמה לי שאת לא רואה מה שרואה כל מי שמסתכל מהצד והוא איך באופן מאוד אקטיבי את מביאה את הדחייה על עצמך. לדעתי, הבחירה שלך לא לתת משקל נכבד לאנשים שכן מחבבים אותך היא ביטוי לדחייה שלך את עצמך (מי שמחבב אדם כמוני לא יכול להיות שווה בעצמו) ועל כך יש לעבוד לעומק בטיפול. גם אם מישהו דוחה אותך ואת חוזרת שוב ושוב למקום הפגיעה והכאב, זו בחירה (מאזוכיסטית) שלך הפוגעת שוב בהערכה העצמית שלך. במקום להיות כל כך אקטיבית בחיזור אחרי אנשים שאינם רוצים אותך, נסי להרפות מכל הנושא הזה ולהשקיע אנרגייה במשהו שאת אוהבת, אם זה תחביב, או עדיף התנדבות למען אחרים. הפגיעה שלך היא מאוד נרקיסיסטית וככל שאדם עסוק בכך שיאהבו אותו, האהבה מתרחקת. כל אלה, כמובן, דורשים ליבון מעמיק בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com