שאלה........

כבר ארבע שנים בערך שאני עצובה. בוכה ללא סיבה.. שוב ושוב הכל מפחיד אותי.. התחלות חדשות.. מעברים.. אנשים חדשים.. כל מה שלא מוכר ואני מדברת על פחד עד השתתקות וויתור על עשייה. לא מוצאת שלווה.. שקט. יש אהבה, יש עבודה, יש הכל אבל כאילו אין כלום.. אין "אני". רוצה להפסיק להיות עצובה.. לדעת להשלים עם עצמי. רוצה לקום בבוקר מלאת מרץ ולא רפויה וכבויה כמו שאני עכשיו. כבר חודשים שאין לי חשק לכלום. לא לאכול, לא לישון (למרות שאני ישנה בכל הדמנות ורגע פנוי), לא רוצה לדבר ולא רוצה לראות אנשים. אני כבר לא יכולה יותר אני מתה מבפנים.. מה יהיה איתי???

ממליצה לך שתפני בינתיים לפורום המקביל פסיכולוגיה קלינית, או גם "מסע אל העצמי" שבאתר חרדה חברתית. כי הפורום כאן לא פעיל עד אחרי יום כיפור. אם כי מראש אני כותבת לך, כי השורה התחתונה תהיה כנראה הפנייה לטיפול.. בכל אופן אם תרצי שאכתוב לך באופן אישי אשמח. מיכל.

קודם כל מה שאת מתארת מצלצל כמו דיכאון. אבל אני לא מומחה. לדעתי את צריכה לפנות לטיפול. אני חושב שפסיכיאטרי. מה שכן תפני את השאלה לפורם "פסיכולוגיה קלינית" ו"פסיכיאטריה" אני מקווה שיהיה לך בסדר:) @----)--- איתן הפורם הזה יהיה פעיל אחרי יום כיפור כמו שמיכל כתבה.

לאיתן. כפי שזה נראה, בפורום פסיכיאטריה יושב לו כנראה מתחזה.