טיפול

לכל אחד יש את הבעיות שלו, פעמים אינספור נכנסת לכאן, מציצה וסוגרת. לפעמים אפשר לקרוא יותר, לפעמים קשה מדי.... יש לי שם, אבל אני חשה כמו אחת מני רבות. החיה המוזרה ששמה טיפול גורמת לי לחוש ככה. אחת לשבוע, תמיד אחרי מישהי ולפני משהי אחרת האיש שיודע להקשיב ולהיות רק שלי הוא גם שלהן. וגם של אחרים. איך יכול להיות שההרגשה האמיתית של שייכות נתנת לקנייה במאות שקלים? מה יקרה כשלא יהיה לי מאות שקלים? אומרים שבטיפול יש לפתוח הכל. איך פותחים את זה שאני מרגישה לפעמים שהוא לא מדבר איתי יפה, שאני רואה את הפיהוק המוחנק, המבט החטוף לשעון ואני יודעת שעוד כמה דקות זה ייגמר. ושוב שתיקה של שבוע. האמת המרה היא שאי אפשר לפתוח הכל, אי אפשר להגיד לו אתה האדם הזר שאיני יודעת עלייך דבר ואתה יודע עלי הכל. אתה שם ואני כאן. כשאתה מקשיב לי ומחייך אלי זה בגלל שקניתי במיטב כספי את החיוך והאכפתיות. גם את המרשמים ואת הידע המקצועי אך בעיקר את האוזן הקשבת, היד על הכתף ברגעי בכי. אחת

שלום לך, הרגשות שלך הם רגשות שכיחים מאוד של מטופלים רבים וחשוב מאוד לבטא אותם במסגרת הטיפול. לכאורה, ההרגשה שאת קונה תשומת-לב, אמפתיה ויחס בכסף היא מזעזעת, אך אם להמשיך את הקו הממוסחר הזה, מה שאת באמת קונה אלה שני דברים עיקריים: (א) את המקצועיות של המטפל ו-(ב) בדיוק את אותה חד-סיטריות של הקשר המאפשר את הטיפול. למטפל יש עולם משלו ומטופלים אחרים עם עולמות אחרים. אחרת, הוא גם לא יכול היה להעניק לך את היחס המקצועי שהוא מעניק לך. כל רגש הוא לגיטימי בטיפול וחשוב להעלותו, כולל הרגשות הקשים שאת חשה כלפי המטפל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com