מתלבטת

שלום ד"ר רובינשטיין אני נמצאת בטפול כשנה וחצי. היום, יותר מתמיד, הטיפול מהווה עבורי תמיכה נפשית בלבד. מקום בו אני יכולה להגיד כל דבר בלי שישפטו אותי או יבקרו אותי. מקום בו אני יכולה להרגיש שמזדהים עם הכאב והקושי שלי (לפעמים זה גם יכול לעצבן..) מקום בו אני יכולה להגיד את מה שאי אפשר להגיד לאחרים. מבחינתי, הטיפול לא יכול להפוך את החיים שלי לטובים יותר, לא יכול לגרום לי לקום בבוקר עם מצב רוח טוב, עם חשק לדברים, תחושה של משמעות, עם כוח פנימי ומוטיבציה לעשייה ,לשינוי להגשמה וכד' מצבי הכלכלי מאפשר טיפול מוזל של קופ"ח על ידי הגדלת המינוס בהדרגה ...... מצבי הנפשי מתנדנד לו בין ימים קשים - מאוד לימים פחות קשים ולפעמים ימים סבירים. חוסר רצון לעבוד, קושי רב בתפקוד בעבודה,תיפקוד מינימלי בכל התחומים, ניתוק קשרים חברתיים, ושיעמום מאפיינים מאוד את רוב הזמן . המחשבה על הפסקת הטיפול לא עושה לי תחושה טובה כי אז אשאר לגמרי לבד, אך למרות זאת אני חושבת על זה רבות, אני רוצה להפסיק את הטיפול כי מה הטעם בלהגיע לפגישה,לדבר בכוח כדי לא לשתוק,להתענות מזה וגם לשלם ?? במהלך השנה וחצי, הטפול הופסק פעמיים כאשר הרגשתי טוב. לאחר חודש וחצי בערך, חזרתי לטפול כי ההרגשה הטובה לא החזיקה מעמד והיה לי קשה. אולי אני צריכה ללמוד להסתדר לבד ? איך עושים זאת? מה דעתך ?

שלום ליאורה, התפקיד, הלכאורה מינימאליסטי, שאת מציינת לגבי הטיפול שלך - שיהיה מישהו שיקשיב לדברים שאינך יכולה לספר לאחרים - כלל לא קטן כפי שאולי נדמה לך. ומכיוון שכך, לא נראה לי שכל מטפל אחר יוכל למלא את התפקיד הזה, אלא זו תוצאה של הקשר המיוחד שנוצר עם המטפל שלך. את נשמעת בחורה/אישה מאוד עדינה ורגישה, מקפידה על הפרטים הקטנים וכל כך נדיר למצוא את המטפל המתאים. אני לא חושב שכל אחד צריך להיות בטיפול כל חייו - ומבין את התסכול הכרוך לפעמים בכך - אך מדובר באיכות חיים במקרה שלך. חשבי על הטיפול כעל סוג של "עיסוי" והכניסי אותו כסעיף לגיטימי בחישוב הוצאותייך. נשים מוציאות אלפי שקלים על מוצרי קוסמטיקה שלא עוזרים דבר - את מוציאה על משהו שעוזר ובוודאי מונע החמרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com