מניה דיפרסיה

אני בת 18, ובעוד כ-3 חודשים אני מתגייסת. אמא שלי חולה כבר כמה שנים במחלת נפש, ולפני כ-4 שנים היא אובחנה כחולה במניה דיפרסיה...היא התאשפזה מספר פעמים...אפילו במחלקה הסגורה בבאר שבע, כי היא הוכרה אז כמסוכנת לעצמה ולסביבתה. מכייון שהיא כבר לא מסוכנת, היא לא יכולה להיות מאושפזת בכפייה, והיא לא מעוניינת להתאשפז מעצמה בשום אופן. היא לוקחת ליתיום, וזיפרקסיה, והיא במעקב של פעם בחודש אצל העובדת הסוציאלית של בריאות הנפש בבית החולים. הבעייה שבמשך השנים היא פתחה תלות חולנית בי. אני האדם היחיד שהיא מוכנה לההקשיב- גם זה כמובן במידה יחסית מועטה, שהיא מדברת איתו, שהיא בקשר איתו...את המשפחה שלה היא הרחיקה ועם אבא שלי היא רק רבה והוא כבר חי תקופה מסויימת מחוץ לבית כרצונה, עכשיו הוא חזר בעקבות אישפוזה האחרון. היא לא בסדר בדעתה, היא רוצה אותי צמודה אליה 24 שעותצ ביממה... אין לי כמעט חיים אחרים חוץ מהבית, חוץ מאמא...אם אני יוצאת היא מתקשרת ובוכה לי שהיא מרגישה רע ושאני אחזור...ככה זה כבר כמה שנים אבל המצב עכשיו כבר בלתי נסבל, כי פעם הייתי עוד הולכת חצי יום לבית הספר ועכשיו אני כל היום איתה. כל פעם שאני מנסה להתרחק היא נהית היסטרית בוכה ואני נכנעת לה. הבעיה היא שבזמן האחרון בעקבות הכדורים היא בקושי מתפקדת, היא ישנה חצי יום...ויש לי 3 אחים קטנים יותר ממני שזקוקוים לאמא...ואני מרגישה שמחובתי לשמש להם כאחת כזאתי.אני מעורבת בלימודים שלהם, בחיים שלהם, בזמן האחרון- מה שלא היה פעם- גם מבשלת ומטפלת בהם. המצב של אמא שלי לא מאפשר לה לתפקד כאם. היא חיה בעולם משלה- אבל אמצב שלה עדיין לא מספיק קיצוני בשביל אישפוז. אבא שלי עובד קשה כדי לפרנס אותנו ויצא שהוא כמעט ולא נמצא בבית ככה שהכל נופל עליי... אני לא יודעת איך אני אמורה להתנהג ואם זה בסדר מה שאני עושה. אין לי עזרה משום מקור כל שהו ואני מפחדתץ שברגע שאני אתגייס, הכל יתמוטט ואמא שדלי לא תעמוד בזה.......... אני לא יודעת מה לעשות.............

שלום לך בת החששות שאת מציגה נשמעים אמיתיים ומדאיגים ביותר. אני מנסה לחשוב איך אפשר לעזור לך, ולמשפחתך, לאחיך ולאמך. אני לא יודעת מה מצבכם הכלכלי, אני רק מניחה לפי מה שכתבת שאתם לא יכולים להתמך עם מטפלת. האם אמא שלך מוכרת על ידי ביטוח לאומי? האם היא מקבלת אחוזי נכות ותמיכה כלכלית עקב כך? במידה והיא איננה, זה לדעתי הדבר הראשון שעליכם להסדיר. אני לא יודעת באיזה מעמד אתם נמצאים מבחינת שרותי הרווחה, אני רוצה להאמין שיש אפשרות לקבל מהם תמיכה, כי ספק אם תוכלי להחזיק מעמד לבדך. הייתי מציעה לך לבדוק גם את הזכויות שלכם בתחום הרווחה - תתקשרי לאגף הרווחה בעיריה שלכם, ותציגי את המקרה שלכם, ותראי איזו עזרה הם יכולים להציע לך. אולי תוכלו לקבל עוזרת, או כל סיוע אחר. בני כמה האחים שלך? אם אמא שלך תאושפז פעם נוספת, האם תוכלו, את ואביך לעמוד בנטל? האם את, כבחורה צעירה, מעוניינת לצאת לחיים עצמאיים ולהתגייס, או שהייתי מעדיפה - לו זה היה ניתן לבחירתך, שלא להתגייס על מנת לסייע בבית? תוכלי גם להתייעץ בפורום פסיכיאטריה, שם יש מספר אנשים שיוכלו אולי לתת לך מידע מפורט יותר לגבי האופציות שלך (יש מישהי שהיא פסיכולוגית של שרותי הרווחה, ויש את הפסיכיאטר שמנהל את הפורום). מחזקת את ידיך, ומקווה שיגיעו ימים טובים יותר לך ולמשפחתך ראומה (אני כותבת בדרך כלל בפורום פסיכיאטריה)

שלום יש לי ידידה שהיא חולת מניה דפרסיה רציתי לדעת קצת יותר על המחלה אני רוצה לעזור לה אני רוצה לדעת עם זה מחלקה קבוע יום יום או שזה התקפי

שלום לללל, המצב שאת מתארת אינו ייחודי לחולי מאניה-דיפרסיה ובמשפחות רבות בהן אחד ההורים פגוע נפש תפקידי ההורות נוטים להתחלף והילד נאלץ (לדעת ההורה החולה לפחות) למלא תפקיד של דמות הורית כלפיו. בחלק מהמשפחות בהן קיים הורה מאני-דפרסיבי קיימת ציפייה שהילד הבריא יהווה מעין "שגריר" של המשפחה, בעיקר כשההורה החולה אינו מודע לחומרת מצבו. החוויות שאת עוברת מבגרות אותך בטרם עת, על החיובי והשלילי שבכך. המלצתי היא להתלוות אל אמך בחלק מהפגישות עם העובדת הסוציאלית, או ליזום פגישה עם אותה עובדת סוציאלית ולבקש ממנה כמה מפגשים משפחתיים, שבהם יושם הדגש על יצירת גבולות בין-דוריים במשפחה שלך, יוחזרו לאמך חלק מתפקידי ההורות ותוחזר לך חלק מעצמאותך. זה יעזור גם לך וגם לאמך. בכל מקרה, כמו לבני משפחה של חולים במחלות אחרות, גם את זקוקה לתמיכה ע"י גורם מקצועי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com