איך עליי לנהוג

שלום לדר רובינשטיין ולכולם, לאחרונה התברר לי כי עליי ללמוד קורס לימודי עם מרצה אשר נשפט כמרגל .רגשותיי האישיים נפגעו מאד מהעובדה כי עליי לקחת חלק בשיעור זה לנוכח ההתנגשות עם דעותיי הפוליטיות והשקפותיי המבטאים שיפוט ערכי ומוסרי מסוג אחר לגמרי(אהבת מולדת,אמון ויושר,נאמנות,שמירה על חוקי החיים כמו על חוקי המדינה ועוד). אני מודע לכך שהקורס אינו מקום בו הדעות הפוליטיות נבחנות כתנאי השתתפות וכי אולי יש לעשות הפרדה בין האדם ובין המורה שבו.כמו כן יש בי היכולת להבין כי אדם זכאי למידת הסלחנות וכי החברה שלנו נמדדת גם על פי יחסה לאסירים משוחררים ומתן הזדמנות שנייה כחלק מההתפתחות שלנו כחברה מודרנית והומנית.עם זאת,למרות ההבנה,נראה כי קשה לי להתמודד עם האיש,כשם שהיה לי קשה להתמודד עם אדם שעבר עבירת פשע חמורה אחרת כגון אונס וכו.יש לומר כי אין אלטרנטיבה אחרת לקורס המדובר,לא מבחינת המרצה ולא מבחינת שינוי הזמנים ביחס למילוי החובות הנילוות אליו. מה דעתכם,מה עליי לעשות תודה מראש

שלום לך, לפעמים מצבים של חוסר ברירה פותרים בעיות רבות, מצד אחד ומאתגרים, מצד שני. מצבים כאלה חוסכים התלבטויות רבות בין מספר אלטרנטיבות ומאלצים אותנו לעשות דברים בעל כורחנו ולעיתים מתוך שלא לשמה אנו מגיעים לשמה. אני חושב שההזדמנות הבלתי-נמנעת שאתה מתאר יכולה להיות גם הזדמנות פז בשבילך להתנסות בהפרדה בין האדם ומעשיו, התמודדות עם צורך שאולי יש לך להעניש, נטיות נקמניות (במידה וישנן) ומתן הזדמנות נוספת לא רק כאידיאולוגיה כללית אלא כהתנהגות הלכה למעשה. אולי בסופו של דבר, התנסות כזאת תהפוך אותך גמיש, סלחן ורך יותר במובן הטוב של המילה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

קראתי את תגובתך בעיון. עליי להודות שהיה מעט לא נוח לקרא את דבריך שמהם עלה גוון של ביקורת.אני מניח שתאמר כי התחושה הזו היא פרי הרגשתי האישית,שכהן את המוסיקה למילים אני מלחין,אם כי ישנם מקרים בהם המילים חזקות יותר מכל צליל נלווה. זה נכון שמצבים של היעדר ברירה מאלצים אותנו להסתגל ופותרים את התסבוכת הנובעת מריבוי אפשרויות.כשאני חושב על כך, הייתי מוכן להתמודד עם מצב של בחירה חופשית מבין אפשרויות בכל רגע ביום או בשנה ולא להתמודד עם מצב של אין ברירה ,אם כי אני מסכים שאלו הם לעיתים עובדות החיים ואיתם עלינו לדעת להתמודד(מגבלות המציאות אל מול הדחף הטבעי השואף לעונג,משוואה עתיקת יומין). אתה טוען לרגש נקמה וחוסר יכולת לסלוח.ישנם מצבים בהם אין בשלות מספקת לסלוח כאשר ישנה התנגשות בין ערכים כה משמעותייים כמו,אהבת המולדת,ביטחון המדינה,יושר וכנות בניגוד לרמיה והונאה תוך סיכון חיי אדם ועוד.אני גם מודע לצורך לסלוח ואת המשמעות הנוגעת לעולם הפנימי של הסולח.לגוף העינין,בעוד שאני מקבל את הרעיון כי מתן הזדמנות שניה לאסירים,או בכלל לאדם שסרח ממערכת העקרונות הטבעית המקובלת,היא תנאי חיוני להמשכה של מערכת קשר אנושית בחברה מתוקנת,נראה לי שהעובדה שלוקחים אדם שביצע מעשים שכלאו ומעמידים אותו מכמחנך בתחום קרוב מאד למקור האידיאולוגי שהביא לרצון שלו לבוגד,זה כבר יותר מידי.