דכאון ותשונה

שלום, רציתי לשאול מה עושים במקרה שנמצאים בדכאון ולא מסוגלים לאכול? האם לאכול בכוח למרות שהכי לא רוצים? האם לקחת ויטמינים? האם לתת לי לנוח ושזה יעבור לעשות השלמות? מה עושים במצב כזה? אני רוב הזמן במנוחה, אין לי כוח לזוז, אני עייפה כל היום, מצב רוחי ירוד ביותר, אני לא רוצה לראות אף אחד, ני בקושי אוכלת, אני לא נהנית מכלום, אין לי רצון כוח או מוטיבציה לעשות דבר, ואני לא מעוניינת לקחת כדורים בשלב זה משום שזה נמשך רק כשבוע וחצי ואני מעדיפה לחכות ולראות אם זה מדרדר או נעלם. אני לא בוכה כי אני לא מרגישה כלום, לא רוצה טיפול, רוצה רק לישון אבל לא רוצה למות בגיל צעיר אז לפחות אני ארצה לדעת מה לעשות עם ענייני האוכל. אני אוכלת מעט ירקות ואולי ביצה ביום. ושותה מים ותה זה הכל. האם יש עצת פסיכולוגים לגבי תזונה נכונה בעת דכאון? תודה

שלום תותי, לפי כל התסמינים שאת מתארת את נמצאת בדיכאון קליני לא קל ועניין התזונה הוא מישני ביותר. יש מאכלים שונים המגבירים את הפרשת הסרוטונין במוח, אך ניתן להשתמש בהם בהדרכת דיאטנית קלינית כתוספי מזון במקביל לטיפול תרופתי. האפקט שלהם מתון ביותר ולא יעזור להפחתת הדיכאון. המלצתי לך היא לפנות לפסיכיאטר להתאמת טיפול תרופתי ויפה שעה אחת קודם. אחרת המצב יידרדר (ואין לסמוך על כך שיחלוף ללא טיפול). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום גידי, התזובה שלך חמה וחכמה והייתי רוצה לשאול אותך עוד. אני לא מרגישה את הדכאון מבפנים. כל הסימפטומים באמת מראים דכאון - חוסר חשק לעשות הכל כולל חוסר חשק מיני, חוסר תיאבון גבוה ולא אופייני לי בכלל, חוסר פעילות ועוד. אני כל הזמן עייפה וישנה 10 שעות בלילה ועוד כמה שעות ביום, כמה שניתן עם העבודה שלי. השינוי היחיד שקרה לי שבועיים האחרונים זו התנדבותי (בתור תלמידת פסיכולוגיה שנה 2) במחלקה סגורה של ילדים בגהה - זה הדבר היחיד החדש, ואני חושבת שיש לי בעיו עם הזדהות יתר עם הילדים. אך אני לא יודעת אם זה הגורם למה שקורה. הבעיה שלי היא שאני לא מרגישה כלום.לא את ההתכווצויות הרגילות בבטן של דכאון, לא בכי בלתי פוסק, לא כבדות של עצבות, לא אובדניות, כלום. כל הדברים שאני רגילה לחוש בדכאון - אני לא מרגישה. מה עליי לעשות? האם ישר חובה לרוץ לפסיכיאטר? כמה זמן הוא זמן סביר לחכות לפני שמתחילים טיפול במחשבה שאולי זה יעבור ומה עליי לעשות עם זה שאני לא מרגישה כלום? התסמין הנפשי היחידי הוא שאני מרגישה OVER SENSITIVE לעולם בימים האלה. כל דבר מרגש אותי יתר על המידה, עד דמעות, גם זקן שכמעט מועד ברחוב או חתולה בלי אוזן.. מה אתה ממליץ? תודה מכל הלב.