אנורקסיה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

25/08/2006 | 17:11 | מאת: ד.

חברה שלי ירדה דרסטית בחודשים האחרונים ... היא לא אוכלת כלום כל היום חוץ מסלט שקשה להאמין שהיא מסיימת אותו בשעות הערב... היא בת 16 ועדיין לא מפותחת מינית... אני לא חושבת שהיא קיבלה מחזור עקב המשקל הנמוך... יש לציין שהיא תמיד הייתה נורא רזה אך בחודשים האחרונים היא ירדה ירידה משמעותית במשקלה. אני וחברותיי נורא דואגות לה ורוצות לעזור לה בכל דרך אפשרית... הוריה מודעים למצבה אך לא נראה לי שאכפת להם כל כך... היא לא חושבת שהיא אנורקסית היא טוענת שהיא גם מודעת למצבה אך לא אוכלת כלום...! בינתיים אנו לא רוצות לערב כל גורם חיצוני או משפחה... אם אפשר כמה עצות שנוכל לדבר איתה על זה... נשמח.. בבקשה, בהקדם האפשרי...

לקריאה נוספת והעמקה
26/08/2006 | 12:46 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד', באופן כללי, אני דוחה פניות רבות לטיפול של בני משפחה וחברים המנסים להפנות את יקיריהם הבלתי-מעוניינים לטיפול, כי המוטיבציה לטיפול צריכה להיות של האדם עצמו. במקרה של אנורקסיה (במידה ואכן קיים חשש לכך) הייתי מתייחס לכך כאל איום בהתאבדות ואכן אצל חלק מהחולים במחלה קיימת סכנה מוחשית ביותר לחייהם. אני מבין את חששותיכן לגלות להוריה, שהם כנראה שותפים להכחשה, ולפעול מאחורי גבה של חברתכם ולכן הייתי מציע לכן לדבר עם ההורים בנוכחות החברה. בנוסף, פנו ליועצת ביה"ס והפנו את תשומת ליבה למקרה. היועצת אמורה להפעיל במקרה כזה פסיכולוגים מהשירות הפסיכולוגי החינוכי שאמורים לדעת כיצד לפעול. חשוב מאוד להתחיל לטפל בהפרעה הקשה הזו בשלביה המוקדמים, לפני שהיא תצבור תאוצה, ובגלל ההכחשה הטיפול עלול להיות דראסטי, לרבות אשפוז במחלקה סגורה, במידה והטיפול במרפאה להפרעת אכילה לא יעזור. אתן צריכות להתייחס להפרעה בדיוק כאילו היא הייתה מאיימת בהתאבדות ואז אני משער שהיו לכן פחות ספקות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

מנהל פורום פסיכותרפיה