האם זה נגמר?...

ד"ר רובינשטיין שלום חברי לחיים התאבד לפני 4 שנים ואני מאז בטיפול די מוצלח להערכתי. הבעייה היא שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם "הדבר" הזה, הנושא הכאוב והתקוע הזה, כמעט מתביישת כבר להזכיר אותו שוב בטיפול, שלא נדבר על ידידים... וזה לא מרפה. גם קשר לא היה מאז ואני כבר 30 פלוס, לא יודעת אם זה משנה הרבה. האם יכול להיות שזה פשוט לוקח זמן כי יש עוד המון רגשות מעורבים, או שאני פשוט לא בדרך הנכונה?... לא בטוחה שזו בדיוק השאלה, אבל כנראה הייתי צריכה להוציא את זה...שוב ושוב....תודה על הפורום...

שלום מתאבלת כפייתית, אין ספק שקרה לך דבר נורא עם השלכות פסיכולוגיות מרחיקות-לכת, כפי שגם עולה מהכינוי שבחרת לעצמך. אני חושב שבאמת הכינוי שבחרת נותן לנו קצה של חוט להבנת מצבך. כמי שעוסק באבל נורמאלי ואבל פתולוגי גם בהוראה וגם במחקר, הכינוי הזה מעיד, למעשה, על סוג של אבל פתולוגי הנקרא "אבל כרוני" (chronic grief). אבל מסוג זה מופיע אצל אנשים שיש להם נטייה מוקדמת לדיכאון והאירוע הטראומאטי מאוד כשלעצמו משמש טריגר להתפרצות דיכאון כרוני, שיש לטפל בו כבכל דיכאון אחר, ע"י טיפול פסיכולוגי ותרופתי משולב. ייתכן מאוד שיש לך קשיים נוספים ביצירת קשר בר-קיימא עם בן-זוג שצפו ועלו ביתר-שאת לאחר האירוע הטראומאטי. אני מתאר לעצמי שכל אלה נידונים לעומקם במסגרת הטיפול הפסיכולוגי המוצלח לדברייך שאת נמצאת בו והייתי רק מוודא שאת מקבלת גם טיפול תרופתי מתאים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com