גירושין

שלום רב, לפני כשנה עזבתי את הבית לאחר 30 שנות נישואין. לא דיברתי איתה או עם הילדים לפני כן על כך שאני מתכוון לעזוב, אם כי היה ברור לילדים שהנישואין אינם מוצלחים ושחיי המשפחה גבלו בגיהינום. עזיבתי בצורה חדה ומהירה נבעה מרצון למנוע מגרושתי לפנות לבית משפט ולרושש אותי, במקום בית הדין הרבני שאליו פניתי. יש לציין שמעולם לא ניתן היה לנהל שיחה עם גרושתי, כפי שגם ילדינו העירו לא אחת. כל ניסיון לנהל שיחה גררה צעקות וגידופים מצידה. ביום שעזבתי ספרתי לשלושת הילדים, אז בת 24,ובני 21 ו 15 והם גילו הבנה, אם כי דוקא בתי הסתייגה קצת לגבי הדרך שעזבתי. במשך השנה המשכתי בתהליך הגירושין, עברתי לגור רחוק מהבית, מה שהפריע קצת לגבי האפשרות לבקר את הילדים. הביקורים בדרך כלל היו לשבת ושהינו בבית מלון זול בסופי שבוע. במשך השנה נוצר גם קשר ביני לבין אישה אחרת. הקשר נשמר לגמרי בסוד מהילדים והובא לידיעתם רק אחרי תום הגירושין. במשך השנה, הבת החלה לצאת עם בחור, שאיתו התארסה לפני זמן קצר, הבן האמצעי המשיך בענייניו והבן הקטן הוא שנשאר בעיקר לבד בבית עם האמא שהיא שגעה אותו לפני שעזבתי ועוד יותר כהפסקתי להיות בולם הזעזועים. הבן הוא תלמיד טוב, לומד בבית ספר דתי ניסוי, על אף שהוא היום כנראה אינו דתי, אבל מכבד את בית הספר ואת הבית. הוא אמן מוכשר, מופנם, ויכול להיות עקשן. לאחרונה סיפרתי לילדים שיצרתי קשר חדש ואני מתכוון להתחתן מחדש כמה שיותר מהר. הילדים גילו הבנה, אבל בני הגדול אמר לי שהבן הקטן החל אז להרגיש בודד. עברו שלושה חדשים והתחתנו. שני הילדים הגדולים כנראה הסתדרו וגם גרושתי מנסה לשקם את חייה. פתאום, בשבוע אחרי החתונה התקשרה אלי בתי הגדולה לאחר שיחה עם בני הצעיר ואמרה שעלי לדבר אתו. הוא דורש סגירת מעגל. הוא אמר לי שהוא לא מוכן להכיר במצב החדש עד שנסיים את המצב הישן ודורש שכל המשפחה (אני, גרושתי ושני הילדים האחרים) יישבו יחד ושאני וגרושתי נסביר מה קרה, כשבעיקר הוא רוצה להבין את הדרך שבה עזבתי, מה שחשבתי שהוא הבין לפני הרבה זמן. למחרת נפגשנו לשיחה ארוכה. הסברתי לו שאין סיכוי שאני וגרושתי נשב ביחד בנידון, וגרושתי אף הביעה עמדה זו כשהיא דברה אתו. הוא טוען שסגירת המעגל מגיעה לו ועד שהדבר לא ייעשה, הוא לא יכיר במצב החדש, דהיינו, לא יבוא אלי לביתי החדש לבקר עד שיהיה לו סגירת המעגל. הדרישה הזו אינה מונעת ממנו לנסוע אתי לשבוע חו"ל לרגל אירוע משפחתי להעזר בי בעיצה ובמימון כלי נגינה יקר. רעיון סגירת המעגל נובע, בין היתר, מכך שחבריו שהוריהם התגרשו ספרו שדרך הגירושין היא כך שלפני כן מסבירים וכו'. הוא אמר לי במפורש שאילו הייתי ממשיך לחיות כגרוש ולא מתחתן הוא לא היה מתעקש על כך. כל הניסיונות שלי להסביר לו שמה שהוא מבקש אינו דרך טובה להגיע לסגירת מעגל ויגרום נזק לכולם. הצלחתי לפחות להסביר שאני לא יכול לחיות עם מצב של איומים ואולטימאטום בכל עניין וזאת התנהגות לא הולמת, תהיה אשר תהיה הסיבה להתנהגותו. הסכמנו שאני אחפש דרך אחרת לסגירת המעגל, אך עד כה נסיונותיי לא הצליחו. גרושתי רוצה שהוא ילך לפסיכולוג איתה, ושהוא ילך לפסיכולוג איתי, בנפרד ואין לי בעיה עם הצעה זו, אם כי לא אסכים לשלם עבור טיפול שקשור לגרושתי.הבן בינתיים מתנגד ואומר זה לא מה שהוא צריך אלא סגירת המעגל. איך ניתן להגיע להבנות מחדש את המערכת המשפחתית? תודה, יחזקאל

שלום יחזקאל, אכן בגירושין יש לתמרן בתבונה בין פיצוי הילד על הסבל שנגרם לו בגלל דברים שאינם תלויים בו ובין הפעלת סמכות הורית מתואמת בין שני ההורים כדי למנוע מהילד לנצל את הסכסוך "לטובתו" בטווח הקצר ולרעתו בטווח הארוך. האינסטינקט הטבעי של הילד הוא לפצות את עצמו על המצב ע"י גיוס כל מאת האחוזים מכל אחד מההורים, מה שנותן לו תחושה מלאכותית של כל-יכול בטווח הקצר ואם נענים לכל דרישותיו הוא גדל להיות מפונק וכשהוא הופך לבוגר צעיר הוא נתקל בתסכול רב מאוד כי הוא מצפה לשלוט בעולם המבוגרים באותה צורה ומגלה שהמניפולציות שלו אינן עובדות שם. במקרה של הבן הצעיר שלך אני מקבל רושם קצת שונה. המשאלות שלו לגיטימיות ביותר. הוא קיבל את הגירושין בתנאים קשים מאוד, כשאבא שלו קם ועזב את הבית "יום אחד בהיר" (למרות שהיה מודע ליחסים הרעועים בינך לבין גרושתך) והוא רוצה, אם לא "הורים נשואים באושר", אז לפחות "הורים מדברים ביניהם" כמו שהוא מכיר מילדי גרושים אחרים. למעשה, הוא עושה מה שכל מטפל משפחתי טוב היה עושה וקורא תיגר על האכסיומה שלך ושל גרושתך, לפיה דיבור משותף יביא למלחמת עולם שלישית ויגרום נזקים. בהערכה זהירה, ואפילו פסימית משהו, לא נראה לי שהמצב בעקבות סגירת המעגל בדרך שהוא מבקש תביא ליותר נזקים ממה שכבר נגרם עד עכשיו. נראה לי שפנייה למטפל משפחתי, שעוסק בגישור, היא הדבר החכם ביותר לעשות כאן. הייתרון של טיפול כזה היא שאף אחד לא יוצא ה"מופרע" או ה"אשם" בסיטואציה אלא היחסים מובאים לדיון בצורה של מו"מ מציאותי. המטפל הוא זה שבוחר באיזה הרכב לראות את המשפחה בכל אחת מהפגישות ועם כל הרושם המניפולטיבי שיש לך מבנך, אני מאמין שהוא יקבל את הסמכות המקצועית של מטפל כזה. מקובל מאוד לראות חלקים מהמשפחה בפגישות שונות ועל כל פנים, זו הדרך שנראית לי לסגירת המעגל. הרעיון שבנך ילך לפסיכולוג אחד איתך ולפסיכולוג אחר עם גרושתך אינו רעיון טוב כי הוא מגביר את הפיצול הפנימי שהילד חש ואנו שואפים להגיע לאיזו שהיא אינטגרציה באישיותו בעיקר בגיל הרגיש והפגיע בו הוא נמצא. בהיעדר הורים מתואמים ועקביים, רצוי שלפחות יהיה מטפל אחד שינהל את העניינים. אני מבין את המצב הקשה בו היית נתון כשעזבת את הבית בצורה פתאומית, אך הטענות, גם של הבת וגם של בנך הצעיר, בהחלט במקומן מנקודת מבטם והם חייבים לעבור חוויה מתקנת של סגירת המעגל כדי לא לזכור אותך כאבא נוטש שהיה רע אל אמא ורע אליהם. לא משנה כמה תפצה אותם בדרכך, אם הרושם הזה לא יתוקן תמיד תיזכר כך וגם אם היחסים שלהם איתך יגיעו לכאורה לשלווה יחסית, תמיד תהייה מועד לסחיטה רגשית של הילדים על הדבר הנורא שעשית מבחינתם. להלן קישור לרשימת המטפלים המשפחתיים המוסמכים ברחבי הארץ: http://www.mishpaha.org.il/Content/Therapists.asp?cat_id=1&erea_id=1# בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com