לדוקטור

דוקטור שלום אני נמצאת בקשר עם גבר שגדול ממני בשלושים שנה, נשויי באושר + . אני בשנות העשרים לחיי. הקשר נוח לי כי מאוד קשה לי עם קשרים - אני משתעבדת להם לחלוטין ונהיית אובססיבית. מה גם שיודעת מה מקומי (לא מקום ראשון) והסיכויי להפגע קטן. אני לא מאוהבת והרבה פעמים מרגישה שאולי אני לא צריכה את הקשר הזה... (ואתה בטח מסכים). הבעיה שכל פעם שאני מנסה להתרחק ומרגישה שהקשר נגמר , אני מתחילה לפתח הערצה מוחלטת וכל העולם קורס. אין פתאום סיבה לחיות. אני חושבת שהוא ניסה מספר פעמים לגמור את הקשר בגלל רגשות אשמה כלפיי וכלפי אישתו ולא הצליח בגלל התגובה שלי. אני לא בוכה לא צועקת - רק אבודה נורא. לפניי מספר שבועות הוא אמר לי שכואב לו שאני לא מפתחת קשר בריא עם בן גילי- ושהוא מרגיש שהוא הסיבה לזה. הסברתי לו שמעולם לא הייתי בקשר נורמאלי ולא הוא הסיבה לכך. מאז אני כל הזמן מפחדת שהוא יעזוב אותי. הפכתי להיות סמרטוט שלו - אני מוכנה לעשות הכל כדאיי שלא יעזוב. (חוץ מלפגוע בו אני בחיים לא אפגע בו או ייערב את אישתו וכאלה - אין לי פנטזיה אפילו שהוא יהיה רק שלי.). הוא אומר שהוא לא מתכוון לגמור את הקשר איתי בקרוב. אני מרגישה כזו ריקנות - כאילו בכל רגע הכל ייגמר ולא יהיה לי יותר כלום. הפחד הזה כל כך מכאיב ובלתי נסבל. אני לא רוצה שהקשר איתו ייגמר . אני אמות בלעדיו. אין לי כלום... לא יודעת מה אני שואלת... אני משערת שעל אייך להשאיר אותו שלי לא תענה (: סתם מרגישה אבודה ואין למי לפנות.... תודה...

שלום אבודה, דווקא איך להשאיר אותו שלך מאוד קל לומר לך ונראה שאת יודעת זאת לבד, שכן את מצליחה לעשות זאת. עם כל רגשי האשמה שלו כלפי כל הצדדים, הוא מרוויח המון מהקשר הזה. בד"כ אצל האישה החוקית מוצאים חוף מבטחים והרפתקאות מחפשים אצל המאהבת. במקרה שלו יש לו שני חופי מבטחים - גם אצל אשתו וגם אצלך בגלל חרדת הנטישה העצומה שלך שמגינה עליו כל הזמן. לכן, אם את מוכנה להסתפק בקשר החלקי הזה, אין כל בעיה - הוא יכול להימשך שנים רבות. אם, לעומת זאת, את חושבת שמגיע לך יותר ואת רוצה לשפר את איכות חייך, צפויה לך עבודה לא קלה על עצמך במסגרת טיפול פסיכולוגי, שמטרתו הראשונית תהייה לעמוד מול חרדת הנטישה העצומה שלך ולהעלות את הדימוי העצמי שלך באופן כזה שתצרי קשרים שיוויוניים יותר עם גברים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com