חרדה

שלום ד"ר גידי . אני בת 28, אמא לשניים נשוא לבעל אוהב ואהוב. יש לי תואר וכעת שיניתי כיוון ואני לומדת שוב. לא עבדתי בשום עבודה יותר משנה, וכעת אני לא עובדת כלל (חוץ מרווח קטן מהוצאה לאור).לאחר הלידה הראשונה ואף קצת לפני, אני היתי בדיכאון ללא טיפול. איך שהוא זה נגרר. מספר פעמים ניסיתי להתחיל טיפול , אך כל פעם המטפל לא התאים לי. גם לאחר הלידה השנייה, החריף הדיכאון . למרות שלמדתי ונראתי טוב, ברגע שהיתי נמצאת בבית, היתי נטולת כוחות לעשות משהו. הרקע שלי הוא קשה( קשיי למידה, ילדות עם מכות חגורה, גירושים של הורים, פרידה מהאב, עלייה, אמא לא מאוזנת ותוקפנית מאוד, ועוד הרבה). ברגע מסויים , הפכתי מאדם מופנם ושקט( כך אומרים במשפחה), למוחצנת במידה מסויימת ותוקפנית. הפסיכיאטרית שנתנה לי טיפול טענה שיש לי הפרעת אישיות. אני מזמן רציתי להתחיל בטיפול ועם טרופות אני חשבתי שיעמוד בו. לאחר פגישה עם פסיכולוג , שנראה לי טוב בינתיים, חשתי מחנק, וחור עצום בבית חזה. נשארתי קפוא ושרויה במיטה רוב היום שלמחרת. אצל פסיכולוג, העלתי תכנים שכבר מודעים אצלי, ואני חשבתי אליהם המון וכאבתי אותם, כמו לטחון מיים. כעת אני עם טרופות שעוזרות לי מאד, וחשבתי שארגיש טוב עם התחלת הטיפול. אך במקום זאת, אפילו לבכות לא יכותי, פשוט כאב נפש מוחשי כל כך. ניסיתי להוציא את זה ביומן, כתבתי שירה, כל הדברים שעוזרים לי בדרך כלל. אך כלום, תחושה של פגיעת קטיושה על הלב... מה זה יכול להיות? האם זה הפחד שלי משינויי שהטיפול אמור לחולל, הפרידה מדמות הקורבנית שבעצמי? לא מצליחה להבין...

שלום אליס, אני מצטער לשמוע על סבלך דווקא בעיתוי המסוים הזה של התחלת הטיפול הפסיכולוגי. עם זאת, השילוב בין טיפול תרופתי ופסיכולוגי אמור להיות שילוב מנצח, בעיקר בטיפול בדיכאון ואני מציע לך לשתף את המטפל שלך בתחושותייך ככל שניתן. ייתכן שהוא ירצה לשנות כיוון טיפולי לשלב החריף הזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com