מטפל תחת אש

(כתבתי את אותה ההודעה בפורום פסיכולוגיה קלינית ואני מנסה גם כאן... אגב, מה ההבדל בין שני הפורומים? חוץ מהמנהלים השונים כמובן) ולעניין: המטפל שלי גר באזור שנופלים בו טילים. (הוא עובד גם במרכז הארץ ואני גרה במרכז הארץ). מחר יש לי פגישה איתו. אני יודעת שיהיה לי קשה לדבר על עצמי, על הקשיים היומיומיים שלי כשאני יודעת שהוא נמצא למעשה בסכנת חיים. אני גם לא מבינה איך הוא יכול להיות פנוי (רגשית) להקשיב לי כשהוא בודאי מוטרד ודואג לבטחון שלו ושל משפחתו. אני גם תוהה מה בעצם מידת המחויבות שלו כלפי כשאצלו בבית כרגע בודאי לא קל. אני נמצאת די הרבה זמן בטיפול. הפסיכולוג שמטפל בי תמיד היה קשוב ומסור והרגשתי שהוא מאוד "ביחד איתי". המצב הבטחוני גורם לי לפקפק בכל העניין. אולי הטיפול הוא סוג של זיוף, שקר, הצגה (מצידו)? אני יודעת שאני אדבר על הנושא הזה מחר בפגישה, למרות שיהיה קצת לא נוח להעלות את זה בהתחלה. אני כותבת כאן כי אני רוצה לדעת אם מטופלים אחרים מרגישים תחושה דומה, וגם הייתי רוצה לשמוע מהפסיכולוג בפורום איך הוא מתמודד עם מצבים כאלו

שלום א', להערכתי, כל עוד הפסיכולוג שלך מקבל אותך לשיחות, פירושו של דבר שהוא מריג מסוגל לעשות זאת וייתכן מאוד שדווקא ההתייחסות לקשייהם של מטופליו מאפשרת לו לקחת פסק-זמן מהדאגות הפרטיות שלו. זה, כמובן, לא צריך למנוע ממך להתעניין בשלומו ובשלום משפחתו, כפי שכולנו עושים בימים אלה עם חברינו מהצפון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com