רגישות יתר

שלום. אני מנסה להבין מדוע כ"כ קשה לי שמישהו יודע דברים על חיי בעיקר מעברי. כלומר-היום אני בעבודה חדשה(בה איני מעריכה את התפקיד).אני מציגה את ניסיוני הקודם בצורה קצת יותר טובה ממה שאני חשה באמת.וזאת,אולי על מנת "לחפות" על תחושתי או בשל התפקיד שלא ממש הולם אותי כעת. מה שקורה זה שאני מצד אחד כן מדברת ומספרת על עצמי ועברי ומצד שני תמיד באותה נשימה מנסה לעכל מה אמרתי ומה יגידו על כך.הכי מלחיץ אותי זה שמישהו מכיר אותי ואז אני מנסה להיזכר מה בעצם ידעו עליי קודם ושהדברים לא התנגשו יותר מדי עם מה שאני מספרת. מה גם, שאני שמה לב שמדברים עליי זה ממש מוריד לי את מצב הרוח ואני תמיד רוצה שיחשבו עליי דברים טובים או יש בי רצון להסביר דברים שנראה לי שמדברים עליי כמובן מבלי להיוכח בהם אבל תחושתי אינה מטעה ואני יודעת מתי אכן מדברים עליי וזה מאוד מפריע לי. האם עליי לשתות ולהיות אטומה בתוך חיי וכך להפחית את העיסוק ברכילות כלפיי?? או שעליי להרגיש זורמת וחופשייה ומה שיש לאחרים לומר שיגידו כי בסה"כ אין לי עבר פלילי,לא פשעתי ולא כלום!! אני חושבת על זה די הרבה ומוצאת עצמי מאוד רגישה לביקורת כלשהיא. כאילו התחושה היא שתמיד אני הייתי בסדר וגם אוכל להסביר זאת אם היתה ניתנת לי האפשרות. אין כמעט דבר קטן שאני שומעת ולא מרגישה צורך להגיב!!! אולי זה לא משהו שכיף לחברה לראות מהצד ועדיין אני לא יודעת להתעלם. ממה זה נובע בעצם? האם עליי לשנות זאת?

שלום אלינור, מתיאורייך עולה, שאת מעניקה משקל עצום למה שחושבים עלייך. במידה זו או אחרת לכולנו חשוב מה חושבים עלינו, אך ברוב המקרים ככל שהדימוי העצמי (מה אנו חושבים על עצמנו) גבוה יותר, פחות חשוב לנו מה הסביבה חושבת עלינו. הצורך שלנו להשתייך לחברה גורם לנו לעיתים לשלם מחירים גבוהים מאוד על כך, כפי שתוכלי לקרוא במאמר הקצר הבא: http://www.giditherapy.com/kzolma.html , אך כמו שאת רואה בעצמך, המאמצים לשאת חן גם פוגעים בך וגם משיגים תוצאה הפוכה, כי אנשים רוצים לראות סביבם אנשים שמעריכים את עצמם. לכן, המלצתי לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להעלות את הדימוי העצמי שלך ועקב כך להחשיב פחות את דעת הסביבה עלייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com