חזרה בשאלה

דוקטור, אני מבית דתי (כיפות סרוגות)וכרגע משרת בצבא בבסיס פתוח ובמהלך בצבא חזרתי בשאלה וההורים שלי לא יודעים בדיוק - כלומר הם יודעים שאני עוד פחות דתי ממה שהייתי, אבל הם לא יודעים באמת - ואני מרגיש צורך לומר להם. אני לא אוהב לחיות בשקר ולהסתיר. אבל, אני לא מצליח להביא את עצמי לומר להם, כי אני חושש מהתגובה וכרגע אני לא בדיוק עצמאי אז אני מרגיש מעט תלוי בהם. מה אני יכול לעשות?

שלום יאיר, אינך הראשון וגם לא האחרון שחוזר בשאלה ומתיאוריך השינוי שעשית אינו כל כך גדול אובייקטיבית. הבית אינו חרדי ואתה עדיין שומר על חלק מהמצוות. אינני מכיר את הוריך ואת התנאים שגדלת בהם ולכן קשה לי לצפות את תגובתם של הוריך. עם זאת, נשמע שיותר מהשקר וההסתרה אתה כמה לקבל מהם לגטימציה לצעד העצמאי והמרדני שעשית - וזה דבר שבד"כ לא קורה. עצמאות היא דבר שלוקחים. במקרה הטוב ההורים מאפשרים אותה ובמקרה הפחות טוב יש להילחם עליה. נראה לי שהגעת לגיל שבו אתה יכול להתחיל לנסות לתת לגטימציה לעצמך במקום לבקשה מההורים. מתחושת הבטן שלי הייתי מציע לך להמשיך לנהוג כדתי מתוך כבוד להורים כשאתה שוהה בבית כמו שאדם חילוני חובש כיפה לראשו כשהוא נכנס לבית כנסת. אם ההסתרה אינה אפשרית מבחינה טכנית, הייתי מציע לך ליזום שיחה עם ההורה הקרוב לך יותר, להדגיש עד כמה אתה אוהב את ההורים ולשתף אותו בכך שאורח החיים הדתי אינו מתאים לך, אך תמשיך לציית לו מתוך כבוד להורים כל עוד אתה נמצא בבית. ייתכן שתרצה להיעזר באגודת ה.ל.ל ליוצאים בשאלה, אשר להם יש יותר ניסיון בנושא: http://www.hillel.org.il/_Contactus/Index.asp?CategoryID=5 בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com