נשאבת לדיכאון בעצמי

שלום ד"ר אני לא חייה בדיוק בבית הוריי כפי שחשבת איבדנו את הורינו כשהיינו בני 17-20 מכרנו את הבית וקנינו בית במשותף במקום לגור בשכירות עם שותפים זרים מאחר ואין לנו משפחה אחרת ,כל אחד מאיתנו רצה לשמור ולגונן על השני ובזה כנראה עשינו טעות גדולה כשנשארנו הרבה שנים יחד התרגלנו לחממה,כל אחד פחד לפגוע בשני , זה הפריע כי לא היתה פרטיות אבל אני הסתגלתי לכך יצרנו חברויות ולאחי היו את החיים שלו, חשבתי לפני שנה על הרעיון שנתפצל ואף העליתי את הרעיון אך סמוך לתקופה אחי נשאב לדיכאון כשעזב את עבודתו ארוכת השנים ככל שהדיכאון החריף גם אני מצאתי את עצמי ללא עבודה שעזבתי בלהט הרגע כשהייתי כולי ממוטטת מהמצב,אני מאוד משתדלת לא להישאב אחריו אבל זה קשה בשלב זה אני בטח לא יכולה לעזוב אותו ,איימתי מס פעמים שאעשה זאת אם לא יסכים לטיפול אך ללא הועיל הוא ניסה מייד לאמר לי שהכל יסתדר אבל כמובן דבר לא משתנה ,איך אוכל לעזוב אותו לבד במצב כזה ??נכון גם אני לא במיטבי אבל לי יש חברים אני יוצאת מנסה לשמור על המורל אבל הוא לבד הוא בודד את עצמו מכולם ונכון אני גם מושפעת מהכל ואני לא רואה מוצא זה מעגל סגור

שלום הדר, הצטערתי לקרוא על נסיבות חייך הקשות ודווקא בשל כך אני חוזר על המלצתי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי הן כדי ליצור נפרדות גדולה יותר בינך לבין אחיך והן כדי לגייס כוחות על מנת להתמודד עם מצבכם הקשה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com