קשה לי

שלום, כבר לא ילדה אבל לא מנוסה בחיים ולא מצליחה להתגונן מפני הרוע שמסביב. מרגישה חשופה ופגיעה לכל מבט, הערה או רשעות של אנשים מסביבי. לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הרעה. תמיד מרגישה נחותה ומטרה נוחה לפגיעה. מקרינה תמימות (לא טיפשות, דווקא די אינטליגנטית) ומעוררת אצל אנשים התנשאות. מודעת לצביעות הרבה שמסביבי, ולכך שאחרים קולטים אותי כחלשה וכתמימה, כמי שניתן לפגוע בה או לשלוט עליה. לא רואה אפשרות להרגיש אחרת. טיפול פסיכולוגי לא עזר לי, כרגע גם תרופות נגד דכאון אינן עוזרות. התחושות הקשות גורמות לי להסתגר עוד יותר וזה בטח לא תורם למצב. אני בודדה ואין מי שמבין את התחושות שלי. חייבת להעמיד פנים כל הזמן כאילו אני חזקה, וזה ממילא לא מצליח, כולם קולטים עד כמה אני שבירה ועדינה בפנים ורק מנצלים זאת, אם בכך שמרמים אותי או בכך שמזלזלים בי או סתם מתנשאים מעלי. תמיד בחברה אני מפענחת את המנגנונים לפיהם כל אחד פועל ומרגישה טרף קל. מיואשת...מפחדת...מעבירה כך כבר חצי חיים...מה יהיה עם החצי השני? עוד יותר גרוע?

שלום אנה, הטקסט שלך אכן קורע את הלב. אמנם אני יכול להבטיח לך, כמעט בביטחון מלא, שהמחצית השנייה של חייך לא תהייה יותר גרועה, כי התרגלת להנמיך את ציפיותייך מאנשים, אך אין ספק שאת סובלת וחיה באיכות חיים נמוכה מאוד. אינני יודע באיזה סוג של טיפול פסיכולוגי היית וכמה זמן את לוקחת את הטיפול התרופתי הנוכחי. אולי אם תפרטי קצת יותר, אוכל להציע אלטרנטיבות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com