שאלה

שלום לאחר 7 שנים של עבודה מאומצת, נכנס כונס נכסים לחברה בה אני עובדת ופירק אותה עקב קשיים כלכליים של המעסיק. מוניטין החברה נמכר דרך בית משפט ונשכרתי על ידי הקונה. לאחר כחודשיים החליטה החברה (לאחר שלמדה את מהלך העניינים בחברה שקנתה) לפטר את העובדים הישנים ולשים את עובדיה במקומינו - וכך מצאתי את עצמי ללא עבודה. לאחר שפניתי לחברה בה הוצאה לי משכורת טובה ולא התקבלתי החלטתי ללכת לחתום בלשכה. הבעיה היא שההורים שלי עושים לי בעיות. לכאורה, אני לא צריכה לפרנס את עצמי מאחר שאני רווקה ואין לי ילדים. אחותי יכולה לסדר לי עבודה אך במשכורת נמוכה מאד - נמוכה מדמי האבטלה המגיעים לי. ההורים שלי לא מפסיקים לרדת עליי שאני לא עובדת - ואני מאד לחוצה ועצבנית מזה. אני שהייתי וורקוהוליקית בשנות העבודה שלי מצאתי את עצמי עוברת 2 טלטלות רציניות (הפירוק והפיטורים - ואני מרגישה שלפני שפוטרתי נוצל הידע שלי כי הייתי חלק מההנהלה ואז נזרקתי לכלבים). אני לא יכולה לעזוב את הבית כי אני בחורה דתיה, אמנם בת 29 אבל עדיין זה לא מקובל. איך אוכל להוריד אותם מהגב שלי לחודש חודשיים כדי שאוכל לחשוב על מהלך הדברים, אולי למצוא כיוון חדש או משהו כזה. הם לוחצים עליי לפנות לחברה המעסיקה את אחותי אבל אני מרגישה שגם בעוד חודשיים ניתן יהיה לפנות ואני יכולה להתרווח חודש חודשיים בבית ולקבל את דמי האבטלה המגיעים לי ממילא

שלום שרון, הנושא של תלות רגשית ומעשית בהורים נידון בפורום הזה מספר פעמים (ר' מאמר בנושא http://www.giditherapy.com/dpd.html) . אינני יודע האם זה כל כך חד-משמעי בחברה הדתית שבחורה בת 29 צריכה לגור עם הוריה ומצד שני, קשה לי לתאר איך בסיטואציה של מגורים משותפים הפלישה למרחב המחיה האישי שלך יכולה להיפסק. אין ספק שלאחר שנות עבודה רבות דמי אבטלה היא זכות המגיעה לך, אינך מובטלת כרונית, אין לך בעיה בתחום העבודה, היית פרודוקטיבית במשך שנים ודמי האבטלה מאפשרים איזה פסק-זמן שנועד לאפשר לך חיפוש עבודה מתאימה לך. כל מה שאני יכול להמליץ עליו מבחינה פסיכולוגית הוא לשמור על נפרדות רגשית גדולה יותר בינך ובין הורייך, דבר שנראה לי קשה מאוד כשאת גרה אצלם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com