איך מתמודדים?

שלום רב ד"ר בת 34 נשואה ואם לתינוק, אני משתפת את אמא שלי ונפגשת איתה פעמיים בשבוע בערך לאמא שלי יש מה להגיד ואומרת בקול רם: דוגמא חוזרת בהנקה,שאלות כמו :" מדוע אני מאכילה את התינוק לעיתים תכופות ועוד.. מבחינתה אלו הן עיצות, יכול להיות שזה ממקום דואג. אני לא עונה בדר"כ,היום היא אמרה לי משפט כואב :" חכי חכי עוד כמה שנים תביני מה זה להיות אמא", רגע מה עכשיו אני לא אמא?.... אני לא האמנתי שהיא אמרה לי את המשפט, זה ממש צבט לי בלב, על אחת כמה וכמה שיש לי היסטוריה מיילדותית קשה וכואבת. מה עושים, האם עדיף לשתוק או להגיד שזה מפריע לי?איך אפשר להפחית את ההתערבות? זה מציק לי תודה רבה

שלום טליה, לא נראה לי שניתן לשנות את דפוסי ההתנהגות של אישה בגילה של אימך, אבל בהחלט אפשר לשנות את היחסים בינך לבין אימך, אם כי הדבר יחייב מאמץ גדול מצידך. אני הייתי ממליץ לדלל מאוד את התערבותה של אימך בתהליך גידול התינוק לאור הביקורתיות הרבה שלה וההשפעה השלילית שיש לה עלייך. מעבר לכך, כדאי לך לבדוק עם עצמך (ו/או בעזרת ייעוץ) האם את לא תלויה בה יתר על המידה מבחינה רגשית. לפי תיאורייך, לפחות בהקשר של גידול התינוק, את מתנהגת יותר כילדה ופחות כאמא וזה לא מעודד עבור התינוק ובעיקר לא עבור עצמך. התינוק זקוק לאמא שהיא אדם עצמאי בפני עצמו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com