בדיכאון שנתיים

אני מצויה בדכאון מזה כשנתיים על רקע תקיפות מיניות קשות, פיטורים, חוסר תפקוד חלקי ו/או מלא וניסיונות אובדניים שבעקבותיהם אובחנתי כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. אני מתעבת את עצמי, את גופי, את מצבי הנפשי, את חוסר היציבות הרגשית, את הריקנות הכרונית, את כאבי הפסיכוסומטים. אני מטופלת אצל פסיכולוגית בגישה פסיכודינאמית כבר 3 חודשים וממש לא חשה בקירבה אליה או בהעברה, היא סימפטית אינטלגנטית ואמפאטית אך לא נוצר ביננו קשר משמעותי לטוב ולרע. במקביל אני מטופלת בפבוקסיל 100 מ"ג כבר שנה+ עלי לציין כי בתחילה הפבוקסיל הציל את חיי פשוטו כמשמעו אך לאורך זמן השינוי אינו שינוי משמעותי רק תחושת הקלה בניסיונות האובדנים ואפאטיה לחיים. לאחרונה חלה התדרדרות במצבי הנפשי. אני חסרת אנרגיה, לוקה בכל האלרגיות הקימות, במחלות חוזרות ונשנות, בחולשה כללית ובקריסת מערכות טוטאלית! מתפללת שאלוהים יקח אותי ללא יסורים. אינני מעוניינת להתאבד ביסורים ולא לצלוח ולהשאר נכה לכל החיים. ניסיתי גם ציפרלקס בתחילה אך בהמלצת הרופאה חזרתי לפבוקסיל תכף ומייד. האם יש לי תקווה מלבד לחכות ליום המוות שיגאלני מיסורי?

שלום מדוכאת, אני מבין את הכאב והייסורים העוברים עלייך. 3 חודשים הם זמן קצר מאוד להערכת תוצאותיו של הטיפול הפסיכולוגי וגם המינון של הפבוקסיל נראה לי נמוך מדיי לעצמת הסימפטומים שאת מתארת (וציפרלקס הוא בוודאי תרופה חלשה מדיי לצורך העניין). למרות שהפורום הזה לא אמור לעסוק בתרופות, אני ממליץ כדבר ראשון לחזור לפסיכיאטרית ולתאר את הרגשות והמחשבות כפי שתיארת אותם כאן. מניסיוני, מציאת הטיפול התרופתי המתאים והמינון המתאים מקלה מאוד על המצב ואז גם הטיפול הפסיכולוגי הרבה יותר יעיל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com